ארנונה, היטלים וחיובים אחרים

עת"מ 16369-08-11‏ ‏חברת החשמל לישראל בע"מ נ' עירית חדרה, ניתן ביום 25.4.2013 בבית-המשפט לעניינים מנהלים בחיפה


עיקרי פסק-הדין: בית-המשפט קיבל את העתירה והורה לעיריית חדרה לבטל את החיוב בקובעו כי שטח הים אינו בר חיוב בארנונה. הסיווג בו בחרה העירייה לחייב לפיו את שטח הים כ"בריכת מים פתוחה" או "מאגר מים" שגוי מבחינה לשונית, שכן הים, כהגדרתו, אינו בריכה ו/או מאגר מים ודי בכך כדי לבטל את החיוב. בית-המשפט הוסיף וקבע, שחיוב שטח הים שגוי אף מבחינה מהותית, שכן לא מתקיימת זיקה כלשהי, ולו עקיפה, בין הטלת הארנונה והשירותים אותם מספקת העירייה לבין שטח הים המצדיקים גבייה שנתית של ארנונה בסך של קרוב לשישה מיליון ש"ח. כמו כן, מקור הסמכות של העירייה להטיל ארנונה בחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 אינו מאפשר חיוב שטח הים בארנונה שכן אין מדובר בקרקע לצורך חיובו לפי סיווג של "קרקע תפוסה".




בג"צ 1756/10 עיריית חולון נ' שר הפנים, ניתן ביום 2.1.2013 בבית- המשפט העליון


עיקרי פסק-הדין: בית-המשפט העליון קבע כי רשות מקומית רשאית לקבוע בחוק עזר אגרה בגין פינוי פסולת ייעודית ממפעלים שבתחומה. העותרת, עיריית חולון, עתרה כנגד החלטת שר הפנים שלא לאשר את חוק עזר לחולון (פינוי פסולת), התשס"ח-2007 המתיר לה לגבות אגרה בגין פינוי פסולת ייעודית ממפעלים שבתחומה. בית-המשפט קיבל את העתירה בחלקה וקבע שסירובו העקרוני של משרד הפנים לאשר את חוק העזר החדש רק בשל כך שהוא יביא להגדלת שיעוריהם של תשלומי החובה שיוחלו על מפעלים בתחומה של הרשות, כסתירה לדיני "ההקפאה", הוא סירוב המתעלם מן השיקול הסביבתי. נקבע, שפינוי פסולת נמנה על השירותים המוניציפאליים שעל הרשות לספק ועליהם חלה הארנונה הכללית, אך יחד עם זאת אין מניעה שרשות מקומית תגבה אגרת פינוי פסולת בגין פסולת תעשייתית הקשורה לתהליכי הייצור של המפעל ובכמות שהיא מעבר לרמת הבסיסית שתקבע בחוק העזר. מאחר וחוק העזר שהוגש על-ידי העותרת לאישור אינו מקיים באופן מלא את אמות המידה שהותוו בפסק-הדין ואינו בהיר דיו באשר להבחנה בין עלויות הפינוי הבסיסיות המכוסות על-ידי הארנונה הכללית, לבין עלויות הפינוי של פסולת נוספת חריגה, נקבע שעל העותרת לחזור ולחוקק חוק עזר עדכני קודם שתגישו מחדש לאישור שר הפנים.




עע"מ 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו, ניתן ביום 4.9.12 בבית-המשפט העליון


עיקרי פסק-הדין: בפסק-דין חשוב קבע בית-המשפט העליון, שבאופן עקרוני, כשניתן להשתמש בנכס ריק למספר שימושים המותרים בדין, יש לסווגו, לצורך חיוב בארנונה, בהתאם לסיווג הזול ביותר מבין השימושים המותרים לפי דין. המערערת היא חברה שבבעלותה שטח בניין בתל-אביב. המערערת החלה בעבודות הריסה ובנייה, לפי היתר בניה. במהלך השיפוצים, הוצאו למערערת דרישות לתשלום ארנונה. המערערת עתרה כנגד העיריה, במטרה למנוע ממנה מלנקוט בהליכי גביית ארנונה נגדה. בית-המשפט נדרש לדון במספר סוגיות וביניהן: 1.מועדי תחולת הפטור בנכס שאינו ראוי לשימוש מתשלום ארנונה. 2. המועד לתחולת סיווג הנכס לפי הסיווג שהתעריף שלו הזול ביותר - האם רטרואקטיבית החל מהמועד בו עמד ריק או שמא ממועד אחר. בית-המשפט לעניינים מנהליים בת"א דחה את העתירה. על החלטה זו הגישה המערערת ערעור לבית-המשפט העליון. בית-המשפט העליון קיבל את הערעור חלקית, ופסק בין היתר כי: 1.לעניין מועדי תחולת הפטור בנכס שאינו ראוי לשימוש מתשלום ארנונה, הרי שנדרשת הודעה בכתב, וממועד זה יש לתת את הפטור. במקרים בהם לרשות ידיעה פוזיטיבית שנכס כלשהו אינו ראוי לשימוש, ניתן להקל בדרישת ההודעה בכתב. נראה כי אין לדרוש מן העירייה לדעת בכל זמן נתון אם כל הנכסים בתחומה ראויים לשימוש אם לאו, והאחריות להודעה חלה על המחזיק בנכס. 2. בעבר נפסק, כי יש לסווג נכס ריק בהתאם לייעודו התכנוני, ולא לפי השימוש האחרון שנעשה בו (מה גם ששימוש זה חרג מן המותר). כאשר הנכס ריק, מבחן השימוש בפועל אינו יכול להועיל, וניתן ללמוד על פוטנציאל השימוש בו הן מהשימוש האחרון שנעשה בו והן מייעודו התכנוני. ככלל, יש לסווג נכס ריק לפי הסיווג הזול ביותר בהתאם לשימושים המותרים בו לפי הדין. ההצדקה לכך נסמכת על שהנישום נדרש אמנם להמשיך לשלם ארנונה, אך אינו מפיק מהנכס תועלת כלכלית. בהתאם יש לשנות את סיווג הבניין מ"משרד", כפי השימוש האחרון שנעשה בנכס, לסיווג "תעשיה ומלאכה", המתאים לייעודו התכנוני של הבניין (תעריף נמוך יותר), החל מהמועד בו עמד הנכס ריק ולא ממועד הגשת ההשגה.




עמ"נ (ת"א) 2053-10-10 אלפנדרי פלקון נ' עיריית הרצלייה, ניתן ביום ‏26.9.11 בבית-המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב


עיקרי פסק-הדין: חיוב הבעלים בארנונה חרף ידיעתה המפורשת של הרשות המקומית על זהות המחזיק בפועל אינה סבירה, גם אם הבעלים לא פעל להודיע לרשות בכתב על חדילת החזקתו בנכס. ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה בעיריית הרצליה, לפיה נדחתה השגתה של המערערת על חיוב הארנונה שהושת עליה. במוקד הערעור עומדת טענת המערערת, כי מעולם לא החזיקה בנכס ולא עשתה בו שימוש וכי העירייה לא ניסתה לגבות את החוב מהמחזיק בפועל שזהותו ידועה. נקבע, שדי בידיעתה של העירייה על המחזיקים בפועל כדי לענות על דרישת ההודעה הקבועה בסעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות. בית-המשפט הבהיר, שלצד חובתה של העירייה להטיל ארנונה ולפעול לגבייתה, עומדת גם חובתה לבדוק, לפרקים, מי הוא המחזיק בנכס בעטיו נדרש תשלום הארנונה. את קביעתו לפיה העירייה ידעה כי העוררת לא החזיקה בנכס בתקופה הרלוונטית ביסס בית-המשפט על העובדות שלהלן: א. כשערכה העירייה מדידות בנכס ונרשם שמה של המחזיקה בפועל על-גבי השרטוט ראוי היה שהעירייה תדאג לשנות את רישומיה בהתאם ולחילופין לערוך בדיקה מול המחזיקה הרשומה. ב. המחזיקה בפועל הגישה למנהל הארנונה בקשה להנחה בארנונה ומנהל הארנונה דן בבקשה ונעתר לה. ג. המחזיק בפועל עדכן את העירייה על החזקתו בנכס בתקופה הרלוונטית, ואולם העירייה לא עדכנה זאת באופן רטרואקטיבי אלא מיום ההודעה בלבד. ד. גם אם לדעת העירייה המערערת חייבת בארנונה בגין התקופה הרלוונטית, הרי שלא נשלח לה כל מכתב דרישה לתשלום, חרף שלא שולמה ארנונה בגין הנכס בתקופה הרלוונטית, אלא במסגרת הליך הגביה המנהלי. בית-המשפט קבע, שכל האירועים מובילים למסקנה, שהעירייה ידעה על זהות המחזיקים בנכס בתקופה הרלוונטית, ואולם נראה שלאחר שהעירייה נוכחה לדעת שלא ניתן לגבות את חוב הארנונה מהמחזיקים (שכן היו חדלי פרעון), סברה שתוכל לגבות את חוב הארנונה מהמערערת, אף ללא סמכות ובסיס חוקי לעשות כן.




תיקון תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) (תיקון מס' 4), התשע"א-2011 - הנחה מארנונה במתחם פינוי ובינוי


עיקרי התיקון לתקנות: תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ״ג-1993 תוקנו, כך שנוספה הנחה מארנונה במתחם פינוי ובינוי. לפי התיקון, רשאית המועצה לקבוע הנחה מארנונה על מחזיק בדירת מגורים, שהזכויות בה נתקבלו כנגד מכירת זכויות ביחידת מגורים אחרת ליזם, במתחם של פינוי ובינוי או במתחם פינוי בינוי במסלול מיסוי. נקבע כי ההנחה תינתן בשל דירה חלופית אחת, עבור שטח השווה להפרש בין השטח החייב בארנונה בדירה החלופית לבין השטח שבעדו חויב המחזיק בארנונה בדירה הקודמת, לפני שמכר את הזכויות בה ליזם. ההנחה תינתן עד תום 4 שנים מהמועד שבו ניתן להטיל ארנונה על הדירה החלופית ("המועד הקובע"). שיעורי ההנחה כדלהלן: עד תום שנה מהמועד הקובע - 100%; עד תום שנתיים מהמועד הקובע - 75%; עד תום 3 שנים מהמועד הקובע - 50%; עד תום 4 שנים מהמועד הקובע - 25%. ההגדרות הרלוונטיות לתיקון לתקנות, הן מתוך חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ״ג-1963. פורסם בקובץ התקנות תשע"א, 1203




ו"ע 3-07 פנסטר אלכס ואח' נ' עירית בית שאן, ניתן ביום 26.7.11 בועדת הערר לענייני ביוב בבית-המשפט השלום בנצרת


עיקרי פסק-הדין: דרישות תשלום היטל ביוב שהוצאו בניגוד להוראותיו הצורניות של חוק הרשויות המקומיות (ביוב) ובניגוד לתעריפים הקבועים בחוק העזר, נמסרו בהעדר מקור חוקי והינן בטלות מעיקרן. משרדנו ייצג מספר רב של עוררים, בערר שהוגש בנוגע לחיובי היטלי ביוב שהוטלו עליהם על-ידי עיריית בית שאן, במסגרת בקשתם של העוררים להוציא היתרי בניה במגרשים ששווקו על-ידי מנהל מקרקעי ישראל, בשכונת "בנה ביתך" בבית-שאן. ועדת הערר לענייני ביוב קיבלה את הערר, וקבעה כי עיריית בית שאן לא היתה רשאית לדרוש מהעוררים היטל ביוב בניגוד לדרישות הצורניות הקבועות בחוק הרשויות המקומיות (ביוב) וכן בחריגה מן התעריפים הקבועים בחוק העזר וכל זאת תוך כדי הצגת מצג שווא, לפיו חיובים אלו מוטלים בהתאם לחוקים בתוקף, בלבד. כיוון שדרישות התשלום שהומצאו לעוררים בטלות מעיקרן, בהעדר מקור חוקי, אין בטענת ההתיישנות שהעלתה העירייה כדי להועיל, הואיל ודרישה על-פי דין, מעולם לא הומצאה ולא בוצעה, גם אם חלק מן העוררים שילמו בפועל את ההיטל. בית-המשפט הוסיף והתייחס לטענת העירייה, לפיה התעריפים הקבועים בחוק העזר אינם ריאליים ואינם משקפים את הסכומים הנדרשים לכיסוי ההוצאות הכרוכות בהתקנת מערכת ביוב, וקבע כי אם העירייה רואה לנכון לעדכן את התעריפים, עליה לפעול בעניין זה מול הגורמים הרלוונטיים, ומכל מקום אין בטענה זו כדי להצדיק גביית סכומים אשר אינם מעוגנים בדין, בכסות של גבייה על-פי דין. לאור האמור, קבעה ועדת הערר שדרישות התשלום בטלות, וקיימת זכות ההשבה לעוררים. סכומי ההחזר יישאו ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת הערר ועד ליום ההחזר המלא בפועל. כמו כן חויבה העירייה בהוצאות העוררים כולל שכ"ט עו"ד, בסך כולל של 25,000 ש"ח.




עת"מ 8636-07-10 מליסרון בע"מ נ' עירית קרית ביאליק, ניתן ביום 30.6.11 בבית-המשפט לעניינים מנהליים בחיפה


עיקרי פסק-הדין:
נדחתה עתירה מינהלית נגד דרישת עיריית קרית ביאליק, לבטל הסכם פשרה בין הצדדים, ולהגדיל את חיובי הארנונה בגין חניות ושטחים ציבוריים בקניון הקריון, בשל כך שקיימת הצדקה להשתחררות מההסכם.
בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את העתירה ופסק כי: במסגרת הסכם פשרה שלא הוגבל בזמן, הגיעו הצדדים להסכמה לגבי סיווג שטחי החניה והמעברים הציבוריים ולגבי אופן החיוב של שטחים אלו. ההסכם מתייחס הן לחיוב בארנונה לתקופת המחלוקת, והן לקביעת מנגנון החיוב לשטחים נשוא העתירה לעתיד. ניתן וראוי לראות בהסכם לגבי אופן סיווג השטחים וחיובם בארנונה כבסיס מוסכם לחיוב, מה גם שההסכמה הושגה לאחר התנהלות משפטית רבת שנים. יחד עם זאת, למרות שניתן להסכם זה תוקף של פסק-דין, אין בכך כדי למנוע מבעד העירייה להשתחרר מן ההסכם או לסטות ממנו, אם אכן מוצדק לעשות כן, נוכח צורך ציבורי או בשל שינוי המצב העובדתי ו/או המשפטי. אין הצדקה להנציח טעות ולחייב את העירייה לעתיד לבוא מבלי לאפשר לה לבחון את מצב הדברים בכל שנת מס מחדש. בנסיבות העניין נקבע, כי הזמן הרב שחלף מאז ההסכם, השינוי העובדתי שחל בהיקפי שטחי החניה והשטחים הציבוריים, והצורך הציבורי שלא להפלות בקביעת מיסי ארנונה (למשל בין העותרת לבין עסקים אחרים), כל אלה גם יחד מצדיקים את השתחררות העירייה מההסכם בין הצדדים.




תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) (תיקון), התשע"א - 2011, פורסם ביום 19.5.11


עיקרי התיקון לתקנות: מתן הנחה מארנונה לאזרח עולה. ביום 19.5.11 פורסם תיקון לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993, לפיו מי שניתנה לו תעודת אזרח עולה מהמשרד לקליטת העלייה - זכאי לקבלת הנחה שאינה עולה על 90% בגין 100 מ"ר משטח הנכס למשך 12 חודשים מתוך 24 החודשים המתחילים במועד קבלת המעמד לפי הנקוב בתעודה.




ע"ר 276-02 פלסים חברה לפתוח ובנין בע"מ נ' עיריית כפר-סבא, ניתן ביום 15.2.11 בבית-משפט השלום בנתניה


עיקרי פסק הדין:
בית-המשפט קבע, כי על העירייה להשית את החיוב בגין הקמת מכון-טיהור חדש על כלל תושביה באופן מאוזן, שכן השתת החיוב במסגרת היטל הביוב רק על תושבים עתידיים הינה בבחינת הפלייה פסולה.
הערר הוגש עקב דרישת התשלום שהוצאה לעוררת בגין היטל ביוב. הערר נסב סביב מחלוקת בין העוררת לבין עיריית כפר-סבא לעניין מרכיב מכון הטיהור שבהיטל הביוב. בית-המשפט קיבל את הערר וקבע כי כשמדובר במרכיב חדש של מערכת הביוב, כמו מכון טיהור, אזי ניתן לראות בהקמתו "אירוע-מס" לגביית היטל ביוב, לצורך הוראות הסעיפים 16 ו- 17 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב- 1962 ("חוק הביוב") המאפשר לגבות גם מתושבים וותיקים שכבר שילמו בעבר היטל ביוב, השתתפות במימון הקמתו של אותו מרכיב חדש בצורה של "היטל ביוב משלים". בית-במשפט קבע, שהעירייה היתה רשאית לגבות "היטל ביוב משלים" מתושבים וותיקים, שכן החיוב עומד בתנאי הסף שהציב משרד הפנים, ביניהם, שמדובר בפרוייקט מהותי, רחב היקף, של הוספת מרכיב למערכת הביוב או של החלפה מסיבית של מרכיבים ישנים במרכיבים חדשים. עוד נקבע, כי על העירייה להפחית את סכום היטל מכון-הטיהור, לגבי התושבים הותיקים, בשני מרכיבים: ראשית, הפחתת תשלום-עבר, ככל שבוצע, בגין מכון הטיהור הישן; שנית, הפחתה נוספת בהתחשב בכך שחלק מהעלויות של מכון הטיהור נובעות מהצורך בהגדלת תפוקתו עם הגידול באוכלוסייה, שכן מרכיב זה צריך להיות מושת על התושבים העתידיים. בית-המשפט קבע כי על העירייה היה לאזן בין התשלומים שיש לגבות הן מתושבים ותיקים והן מתושבים עתידיים, ומשלא נהגה כך, חרף עמידתה בתנאי הסף שקבע משרד הפנים לצורך גביית "היטל ביוב משלים", נפל פגם בהחלטתה ועל כן יש לבטל את דרישת התשלום שהוצאה לעוררת להיטל ביוב מכון-טיהור.




רע"צ 46939-11-10 הועדה המקומית לתכנון ולבניה נהריה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, ניתן ביום 15.2.11 בבית-משפט השלום בחיפה


עיקרי פסק-הדין:
בית-המשפט קבע, כי עירייה רשאית להתנות אישור לרשם המקרקעין בתשלום היטל השבחה מקופת הכינוס, ובלבד שהליך הכינוס אינו במסגרת הליך של פירוק או פשיטת רגל.
הועדה לתכנון ובניה נהריה ערערה על החלטת רשם ההוצאה-לפועל שקבע, כי כאשר מועד השבחת הנכס בפועל קדם למועד הליכי הכינוס, אין להשית את חיוב היטל ההשבחה על קופת הכינוס. בית-המשפט קיבל את הערעור וקבע, כי מועד תשלום היטל ההשבחה נדחה עד מימוש המקרקעין והפקת ההנאה בפועל, משכך אין זה רלבנטי מהו מועד יצירת החיוב בגין ההשבחה בפועל, אלא המועד בו מתקבלת התמורה בגין ההשבחה. בנוסף, הנושה המובטח מימש את הנכס, באמצעות כונס הנכסים, וזכה לקבל בגין הנכס תמורה גבוהה יותר מזו שהיתה מתקבלת אילולא ההשבחה, לפיכך הנהנה מההשבחה הוא זה שצריך לשאת בהיטל בגין אותה השבחה. בית-המשפט קבע, כי לעניין זכותה של העירייה להתנות מתן אישור לרשם המקרקעין, יש להבחין בין חוב ארנונה אשר רובץ על המחזיקים בנכס ובגינו לא ניתן להתנות אישור לצורך הבטחת התשלום, לבין היטל השבחה הרובץ על הנכס.




ו"ע (חי') 107/02 סיאקלון מוצרי תעופה בע"מ נ' מועצה אזורית מטה אשר, ניתן ביום 16.2.2011 בבית-משפט השלום בחיפה


עיקרי פסק-הדין:
לרשות מקומית עומדת הזכות לגבות היטל ביוב מבעלי נכסים שהנחת הצינורות או מתקן הביוב ישמשו את נכסיהם, ובלבד שהרשות היא זאת שנשאה בעלויות להתקנת מערכת הביוב או עתידה לשאת בעלויות אלה.
העוררות הן חברות המנהלות מפעלים באזור התעשייה בר-לב ובסמוך לו. הערר הוגש כנגד דרישת המועצה האזורית מטה אשר ("המועצה), אשר אזור התעשייה בר-לב נמצא גם בתחומה, לתשלום היטל ביוב מכוח חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962 ("חוק הביוב"). טענתן העיקרית של העוררות היא שהואיל ואזור התעשייה הוקם על-ידי משרד המסחר והתעסוקה לרבות תשתיות הביוב שבו, ולמועצה לא היה חלק ו/או הוצאות בגין הקמת אזור התעשייה, אין המועצה זכאית לדרוש היטל ביוב מכוח חוק הביוב. בית-המשפט קיבל את הערר וקבע, כי על-פי סעיפים 16 ו- 17 לחוק הביוב, על המועצה להוכיח "התקנתו או קנייתו של ביוב". הואיל והמועצה לא התקינה ולא נשאה בעלויות של רכישת תשתיות הביוב באזור התעשייה אין היא רשאית לדרוש היטל ביוב מכח חוק הביוב. עוד נקבע, כי אין מחלוקת שמערכת הביוב בה משתמשות העוררות נמצאת בשטחה של המועצה ובגין שימוש זה משלמות העוררות אגרת ביוב. ואולם, כדי להטיל היטל ביוב, על המועצה להוכיח כי התקיים התנאי לפיו המועצה התקינה או קנתה מערכת ביוב. משנקבע כי הקמת "הביב הציבורי" ו"הביב המאסף" מומנו על-ידי משרד המסחר והתעסוקה, ואף מכון הטיהור הנותן שירותים לטיפול בשפכים הינו בבעלות עיריית כרמיאל ומומן על-ידה, אין המועצה יכולה לדרוש היטל ביוב, אף לא בגין השימוש במתקן הטיהור, שכן אף הוא לא הותקן או נקנה על-ידי המועצה. משנקבע כי הקמת "הביב הציבורי" ו"הביב המאסף" מומנו על-ידי משרד המסחר והתעסוקה, ואף מכון הטיהור הנותן שירותים לטיפול בשפכים הינו בבעלות עיריית כרמיאל ומומן על-ידה, אין המועצה יכולה לדרוש היטל ביוב, אף לא בגין השימוש במתקן הטיהור, שכן אף הוא לא הותקן או נקנה על-ידי המועצה.




חוק לתיקון פקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 19), התשע"א–2011‏


עיקרי התיקון לפקודה: מתן פטור מארנונה לבתי ספר שדה. ביום 13.12.10 פורסמה הצעת חוק, לפיה תתוקן פקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פטורין), באופן שגם נכס המשמש בית ספר שדה של החברה יזכה לפטור, וזאת בדומה לאכסניות נוער (הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העיריה ומסי ממשלה (פטורין) (מס' 19) (בתי ספר שדה), התשע"א-2010). מדובר בפטור לנכס המשמש כבית ספר שדה, המוחזק על-ידי עמותה הפועלת שלא למטרות רווח, שבהחזקתה לפחות שבעה בתי ספר שדה שמספר המיטות בהם הוא לפחות 1,800 ומחציתם לפחות בנגב או בגליל, ומתקיימת בהם פעילות חינוכית והדרכה לקטינים. יצוין כי לפי דבר ההסבר להצעת החוק, המלכ"ר היחיד העונה על כל הקריטריונים האמורים הוא החברה להגנת הטבע. הצעת חוק זו אושרה בקריאה שלישית, ביום 17.1.11, ותחילת התיקון החל מראשית ינואר 2011.




עמ"נ 37796-05-10 רבינוביץ נ' עירית פתח תקוה, ניתן ביום 26.12.10 בבית-המשפט לעניינים מנהליים מחוז מרכז


עיקרי פסק-הדין:
נכס במצב של שלד ומעטפת בלבד, ללא חיבור לרשת החשמל והמים, אינו נכס שבנייתו הושלמה, ולפיכך אין לחייבו בארנונה.
המערערים מחזיקים בנכס, שעד תקופה מסוימת לא נעשה בו שימוש. הנכס כלל מעטפת שלד, ללא חיבור לחשמל ולמים, ללא ריצוף, ללא מחיצות וללא כלים סניטריים. המערערים חויבו בארנונה והשגות שהגישו נדחו. בית המשפט, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, קיבל את הערעור, וקבע: במקרה זה אין מדובר בבקשה של פטור מארנונה, כי אם מדובר בנכס שמלכתחילה כלל אינו בר חיוב בארנונה, שכן אין הוא נכלל בהגדרת "בנין". השאלה היא מתי ניתן לקבוע שבנייתו של בניין הסתיימה וניתן להתחיל לחייבו בארנונה, ואם במקרה הספציפי נסתיימה בנייתו של הנכס נשוא הערעור כך שניתן לחייבו. יישום הפסיקה על נסיבות העניין הביא למסקנה, שלא ניתן לומר כי מדובר בנכס שבנייתו הושלמה, ולפיכך גם לא ניתן לחייבו בארנונה. יצוין כי במקרה זה, מנהל הארנונה לא סבר כי בנייתו של הנכס הושלמה, אלא גרס שמדובר בנכס שבעלות כלכלית קטנה ניתן להתאימו לייעוד כלכלי כלשהו. לפי הפסיקה, "המבחן הכלכלי" נשלל כמבחן רלוונטי ולכן אין חשיבות לשאלה אם ובאיזו עלות ניתן להשלים את הבנייה ולהפוך את הנכס לבר חיוב.




ת"א 711920-04 עיריית ירושלים נ' רוחמה אומן בע"מ ואח', ניתן ביום 25.11.10 בבית-משפט השלום בירושלים


עיקרי פסק-הדין:
לצורך קביעת זהות המחזיק החייב בארנונה, ניתן ללמוד מן השאלה, מי מחזיק במפתחות הנכס בתקופה שבה נצבר החוב ומי שולט בפועל בנכס.
עיריית ירושלים הגישה תביעה כנגד בעל נכס וכנגד חברה השוכרת את הנכס. בעל הנכס טען שהוא תפס חזקה בנכס רק עם תום חוזה השכירות, ולכן ניתן לתבוע רק את השוכרת. בעל הנכס הגיש הודעה לצד שלישי נגד החברה השוכרת. בית-המשפט קיבל את התביעה של העיריה כנגד בעל הנכס וקבע - מחזיק הוא מי שמחזיק בנכס פיזית כבעלים או כשוכר או בכל אופן אחר. הפרשנות למונח "מחזיק" כוללת גם את מי שהוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס ולא רק בעל החזקה הפיזית. פרשנות זו מאפשרת לפתור מצב בעייתי, בו צריך להכריע מי מבין מספר מחזיקים פוטנציאליים הוא החייב בתשלום הארנונה. המבחן לשאלה מיהו "בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס" אינו מבחן טכני-כמותי אלא מבחן מהותי של כלל הזיקות לנכס, המצדיקות את הקביעה מי הגורם אשר עושה שימוש בנכס ונהנה משירותי הרשות המקומית בפועל. אין מחלוקת שהחברה חדלה משימוש בפועל בנכס במועד מסירת המפתחות לבעל הנכס, ולכן ממועד זה איבדה זיקה מעשית לנכס ואין היא "מחזיק". מכאן, כי עם מסירת המפתחות לבעל הנכס יצאה השוכרת מן התמונה. אין לקבל את טענת בעל הנכס, שקיבל את מפתחות הנכס בתקופת החוב רק כדי להקטין את נזקיו בשל חובות השוכרת כלפיו, ולפיכך אין הדבר הופך אותו למי שחייב בתשלום הארנונה. בעל הנכס קיבל את מפתחות הנכס מהשוכרת, וגם ניסה להשכיר את הנכס. כלומר, בעל הנכס החזיר לידו את השליטה בנכס, ואת החזקה הפיזית בנכס. לפיכך בעל הנכס הינו המחזיק בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס בתקופת החוב והוא החייב בתשלום הארנונה לתקופה האמורה.




הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010, פרק י', פורסם ביום 18.10.10


עיקרי החוק:
הצעת חוק: בנין שנהרס או ניזוק לא יהיה זכאי לפטור מארנונה אם ניתן להשמישו בעלות סבירה ביחס לשוויו, באופן שיאפשר שימוש סביר בו. בכל מקרה יוגבל הפטור לתקופה מצטברת של שלוש שנים.
בסעיף 38(2) להצעת החוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), התשע"א-2010, וככל הנראה בעקבות הלכת בית-המשפט העליון בהלכת "המגרש המוצלח" (בר"מ 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע"מ נ' עיריית תל אביב - מנהל הארנונה), מוצע תיקון לחוק, לפיו לא יהיה די בכך שלא ניתן לשבת בבניין ושהוא אינו ראוי לשימוש, כדי לזכות בפטור מארנונה, במידה וניתן לתקן את המבנה בעלות סבירה ביחס לשוויו. וכך נקבע בדברי ההסבר: "סעיף 330 לפקודת העיריות קובע פטור מתשלומי ארנונה לנכס שנהרס או ניזוק. כדי למנוע מצב של מתן פטור מארנונה לנכסים שניתן להשמישם בעלות סבירה, מוצע לתקן את הסעיף ולקבוע בו כי לא יראו נכס כנכס שנהרס או ניזוק אלא אם כן לא ניתן לתקנו באופן שיאפשר שימוש סביר בו, בעלות סבירה ביחס לשוויו. כמו כן מוצע להגביל את הפטור מתשלום ארנונה לפי הסעיף האמור, לתקופה מצטברת של שלוש שנים." (הצעות חוק הממשלה 541, מיום 18.10.10)




עת"מ (ת"א) 2597-08‏‏ מרידור נ' עיריית יהוד, ניתן ביום 1.9.10 בבית-המשפט לעניינים מנהליים בת"א-יפו


עיקרי פסק הדין:
כאשר מדובר בנכס שבנייתו טרם הושלמה, הנטל על הרשות המקומית להוכיח כי הבניה הושלמה וכי הנכס הפך למבנה בר חיוב בארנונה. זאת, להבדיל ממצב בו מצבו של נכס שהיה בר חיוב בארנונה השתנה כך שלא ניתן לחייבו עוד, או אז הנטל להוכיח כי אין לחייב בגינו מוטל על החייב בארנונה.
בבוא רשות מקומית לחייב בארנונה נכס שבנייתו נסתיימה ובכך הפך בניין בר חיוב, חייבת היא להוכיח, כי נכס זה אכן ניתן לשימוש. במקרה זה, לא הוכיחה העירייה שבניית המבנה הושלמה, וכי ניתן היה לחייב את העותר בארנונה בגין הקומות שטרם נסתיימה בנייתן, ולכן לא הרימה את הנטל שהוטל עליה לצורך חיוב הנכס בארנונה. בית-המשפט קבע, כי לפי הראיות שהובאו, הקומות שלא הושכרו היו במצב של מעטפת, מצב בו לא ניתן בדרך כלל לעשות שימוש בנכס, לפחות לגבי שימושים המצריכים שהות של בני אדם בנכס. בנוסף, בנכס אין חשמל ושירותים, ולכן גם מסיבה זו לא ניתן לשכן בו בני אדם, וזאת גם לא לצורכי מלאכה. אילו היה מדובר במבנה שהיה קיים ובר חיוב בארנונה, ושנעשה בו שימוש, והמחזיק היה טוען כי בניין זה נהרס כך שאין להוסיף ולחייבו בארנונה, היה הנטל מוטל עליו להוכיח כי מצבו של הנכס השתנה. לאור הלכת בית-המשפט העליון בפרשת המגרש המוצלח, העובדה כי העבודות הנחוצות להשלמת המבנה הן מועטות ביותר בהשוואה למה שכבר נבנה, אינה רלוונטית לצורך השאלה אם הנכס בר חיוב. העתירה התקבלה ונקבע כי באותן שנים בהן חייבה העירייה את העותר בארנונה, לא היה המבנה בר חיוב בארנונה, ולכן החיובים שנשלחו לו בגין שנים אלה - בטלים.




בר"מ 3524/08 איגוד ערים אזור חיפה (שירותי כבאות) נ' מועצה מקומית קרית טבעון ואח' ניתן ביום 14.3.10 בבית המשפט העליון


עיקרי פסק הדין:
איגוד ערים אזור חיפה לשירותי כבאות אינו משמש כמחזיק "מטעם הממשלה" בתחנת כיבוי האש, ועל כן אינו זכאי לפטור בתשלומי ארנונה מכוח סעיף 3 לפקודת מיסי העריה ומיסי הממשלה (פיטורין), 1938.
העובד איגוד ערים איזור חיפה (שירותי כבאות) הקים בשנת 1999 תחנת כיבוי אש בתחום שיפוטה של המועצה המקומית בטבעון.

בחלוף 6 שנים מהקמת התחנה ואשר במהלכן ניתן פטור חלקי מארנונה עבור התחנה לפי סעיף 3 לפקודה, הודיע מנהל הארנונה הודעה לאיגוד ולפיה אין לראות באיגוד כמחזיק "מטעם הממשלה" ועל כן אינו זכאי לפטור, ובד בבד הוצאה שומה מתוקנת אשר חייבה את האיגוד בתשלום מלא בצירוף חיוב בהפרשים לעבר.

לאחר שבחן את הקריטריונים לקביעה איזהו גוף המחזיק "מטעם הממשלה" ולצרכיה, ובין היתר נבחנה מטרת הגוף, טיב הפעילות המבוצעת בו, זהות הנהנים מפעילותו, סמכות הפיקוח של המדינה על הגוף וכדומה, קבע בית המשפט העליון כי על אף שהתחנה משמשת למילוי פונקציה חיונית הנתמכת על-ידי הממשלה, האיגוד מהווה גוף הממלא פונקציה מקומית מוניציפאלית ובתור שכזה אינו מחזיק "מטעם הממשלה" ולכן אין הוא זכאי לפטור.




עמ"נ 8106-01-09 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד מנהל הארנונה של עיריית קרית ים, ניתן ביום 6.4.10 בבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה


עיקרי פסק הדין:
שטח כניסה לבנק שהנו שטח מקורה ובו מוצב מכשיר כספומט ומאבטח - מסווג לצורך חיובו בארנונה כחלק מבניין אשר הנהנה העיקרי ממנו הוא הבנק ועליו נטל התשלום. פקודת העיריות [נוסח חדש] אינה מבחינה בין שטח ציבורי לפרטי ועל כן אין נפקות כי מדובר בשטח שהופקע והוא בבעלות העירייה.
מנהלת הארנונה של עיריית קרית ים (להלן: "העירייה") חייבה את בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") בתשלום ארנונה בגין הנכס המוחזק על ידי הבנק בקרית ים.

הבנק התנגד לחיובו בארנונה, ומשנדחתה השגתו הגיש ערר, בטענה שהשטח המקורה הנמצא מחוץ לבנק מהווה מדרכה ציבורית המשמשת למעבר, וכי אין הבנק עושה בו שימוש ולכן אין לחייבו בארנונה בגינו.

בהתייחסו אל תכנית בנין העיר והיתר הבניה החלים על הבנק קבע בית-המשפט, כי השטח הנידון מהווה מעבר שהינו בר חיוב בארנונה ואין הבדל אם מדובר במעבר פנימי או חיצוני לנכס. כמו כן נקבע שלפי פקודת העיריות אין משמעות לשאלה אם מדובר בשטח פרטי או ציבורי, מה גם שבתב"ע נערכת אבחנה בין שטח "דרך" לבין שטח "מעבר ציבורי", שהוא נשוא חיוב הארנונה.

שטח הכניסה המקורה לבנק מבחינת מהותו ותפקודו אינו "ציבורי" והנהנים ממנו אינו "ציבור בלתי מסוים של פרטים". על כן, גם לא מתקיימת התכלית במתן פטור מתשלום ארנונה לגביו.

בשונה מ"רחוב" כמשמעותו בפקודת העיריות, השטח במקרה דנן משמש בעיקרו ככניסה לבנק ומוצבים בו מכשיר כספומט ומאבטח מטעם הבנק. אשר על כן, הנהנה העיקרי ממנו הנו הבנק, ולפיכך יש להטיל את נטל תשלום הארנונה עליו.




עת"מ 2445/09 מרכז נופש "ספורטן" פ"ת נגד עירית פתח תקווה, ניתן ביום 25.4.10 בבית המשפט לעניינים מנהליים בת"א-יפו


עיקרי פסק הדין:
איחור במתן תשובה להשגה מעבר למועד שנקבע בחוק, מצדיק קבלת ההשגה מבלי להתייחס לתכנה המהותי, ולמנהל הארנונה אין שיקול דעת בעניין זה.
מרכז הנופש "ספורטן" עתר לבית-המשפט לעניינים מנהליים בבקשה לביטול החלטת מנהל הארנונה המתייחסת להשגה שהגיש הספורטן באשר לחיובו בארנונה לשנת 2009. הספורטן טען שדינה של החלטת הארנונה, הדוחה באופן חלקי את ההשגה, להתבטל ממילא, משניתנה באיחור ושלא במועדים הקבועים בחוק הערר.

בהתייחסו לעובדה שמדובר באיחור בן 7 ימים מן המועדים הקבועים בחוק, טען מנהל הארנונה שמדובר בפגם פרוצדוראלי, אשר אין בו כדי להסב לספורטן עוול או כל נזק ממשי מהותי.

בית-המשפט ערך דיון בשאלה, אם איחור בן 7 ימים בתשובת מנהל הארנונה להשגה שהוגשה לו מחייב את קבלת ההשגה ללא שיקול דעת מצדו או שהנו בר מחילה מחמת נזק ציבורי צפוי, ומצא כי לוח הזמנים במתן תשובה מטעם מנהל הארנונה להשגה על חיוב ארנונה מוגדר בסעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: "חוק הערר") ואין לסטות ממנו.
על כן, איחור במתן התשובה מצדיק קבלת ההשגה מבלי להתייחס לתכנה המהותי, ולמנהל הארנונה אין שיקול דעת בעניין זה.

נפסק כי ככל שמדובר באיחורים ועיכובים של הרשות בהתנהלות מול האזרח יש לפעול על-פי העיקרון, לפיו על רשות מנהלית לפעול בעניינים שתחת אחריותה בתוך פרק זמן סביר, כדי להבטיח את האינטרס הציבורי.

יודגש שעל מנהל הארנונה להשיב להשגת נישום במסגרת המועדים הקבועים בהוראת החוק, דהיינו תוך המועד המוגדר של 60 ימים. אורכה בת 30 ימים להגשת התשובה יכול ותינתן, וזאת אך באישורה של וועדת הערר. מעבר לכך, כהוראת המחוקק, אין מקום לאורכה נוספת.




רע"א 1666/04 הנסון מוצרי מחצבה (ישראל) בע"מ נ' מועצה אזורית משגב, ניתן ביום 3.9.06 בבית המשפט העליון


עיקרי פסק הדין:
שטח קרקע בלתי בנוי המשמש מחצבה מהווה בבחינת שטח "תעשיה" (ולא "קרקע תפוסה") כהגדרתו בתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 1994) תשנ"ד -1993 ובתקנות התואמות בשנים שלאחר מכן (להלן: "תקנות ההסדרים"). סיווג זה תקף גם לצרכי גביית ארנונה.
חברה המפעילה את מחצבת חנתון הנמצאת בשטחה של המועצה האזורית משגב הגישה תביעה לבית-המשפט המחוזי בנצרת כנגד המועצה, להשבת כספים אשר שולמו, לטענתה, שלא כדין וביתר, תוך סיווג הגדרת המחצבה בצו הארנונה של המועצה החל משנת 1994, שלא כדין.

בית-המשפט קיבל את עמדת המועצה אשר יוצגה על-ידי משרדנו, וקבע כי חיובי הארנונה הוטלו כדין. המחצבה נופלת להגדרת המונח "תעשיה" כהגדרתו בתקנות ההסדרים נוכח הפעילות העיקרית במחצבה, שהנה חציבה, המתבצעת בשטחי קרקע ולא במבנים. בית-המשפט ציין שאין להבחין בין "קרקע" ובין "בנין" כנהוג בצווי הארנונה שהרי במקרה דנן הקרקע היא התעשייה עצמה.

החברה הגישה ערעור לבית-המשפט העליון כאשר טענתה העיקרית היא שלא ניתן ליצור מושג כלאיים של "קרקע לתעשייה" שאינו קיים בחוק וכי יש לקבוע כי קרקע לשימוש תעשייתי מהווה "קרקע תפוסה" לצרכי סיווג ארנונה.

בדחותו את הערעור קבע בית-המשפט העליון, כי לפי חוק ההסדרים למועצה סמכות להטיל ארנונה על נכסים בתחומה שאינם אדמת בניין, כאשר סכומי הארנונה מתייחסים לכל נכס לגביו נקבע סכום מזערי ומרבי להטלת ארנונה אשר הצדקתה נובעת מן ההנאה והתועלת שמפיק נישום משירותים עירוניים שניתנים לו.

נקבע שבשינוי בתקנות ההסדרים משנת 1994 נקבעה הגדרה ברורה ל"תעשיה" הכוללת "לרבות מפעלי בניה ומחצבות". על כן יש לסווג קרקע בלתי בנויה המשמשת מחצבה כ"תעשייה", גם לצרכי גביית ארנונה ולפיכך סיווג המחצבה על ידי המערערת הוא חוקי וסביר.

בית-המשפט עמד על כך שלכאורה שטחי מחצבות שאינם מצויים במבנים נחשבים בגדר "קרקע תפוסה" נוכח הגדרת "קרקע תפוסה" בסעיף 269 לפקודת העיריות ואולם, השינוי בהגדרת המונח "תעשיה" בתקנות הינו ברור וכולל מפעלי בניה ומחצבות ויש לפעול על-פיו. מעבר לכך, קשה לקבל הבחנה בין מבנה המחצבה לבין קרקע בה עושה המחצבה שימוש שהרי משמעות המונח "מחצבה" כולל תחילה את כל הקרקעות מהן נחצב חומר הגלם.





כללי

ת"א 18641-01-10 ברג נ' המועצה המקומית גני תקווה, ניתן ביום 9.5.2013 בבית- משפט השלום בפתח-תקווה


עיקרי פסק-הדין: בית-המשפט דחה תביעה של תושבת אשר רכבה ניזוק כתוצאה מהצפה ברחוב בו עמד וקבע כי המועצה הרימה את הנטל להוכיח כי לא היתה התרשלות מצידה ו/או הפרת חובה חקוקה, שכן הקדימה ודאגה לתקינות מערכת הניקוז ברחובותיה. בית-המשפט התייחס לטענות התובעת וקבע שלא נפל פגם בהתנהלות המועצה שכן הוכח כי פעלה מראש להכנת מערכת הניקוז, לרבות העמדת כוננים מטעמה בסמוך לאירוע ובמהלכו אשר תפקידם היה לוודא כי מערכות הניקוז תקינות, ואולם, במקרה דנן מדובר בהצפה שנבעה כתוצאה מירידת של כמות משקעים חריגה ונדירה, אשר לא ניתן היה לצפותה. אשר לטענות התובעת בקשר עם היערכותה והתנהלותה של המועצה נקבע, כי הדרישה שהמועצה תעמיד עובד מטעמה, ליד כל קולטן וקולטן למניעת סתימתו, הכל תוך גשם ורוחות, אינה סבירה ואין מקום להטיל על המועצה חובה נרחבת שכזו.




עת"מ 5943-11-12 מילוא ואח' נ' שר הפנים ואח', ניתן ביום 10.1.2012 בבית-המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים


עיקרי פסק-הדין: בית-המשפט קבע, שסדר היום בישיבה שכונסה שלא מן המניין לדרישת 1/3 מחברי המועצה יהיה כמפורט בדרישה לכינוסה ולא ניתן יהיה להסיר הצעה מסדר יום זה, לפי הצבעת הרוב, מבלי שהתקיים בה דיון לגופו של עניין. העותרים, חברי מועצה מקומית כפר ורדים, דרשו מראש המועצה לכנס ישיבה שלא מן המניין בצירוף סדר היום של הישיבה והצעות החלטה לגביו. בהצעתם, ביקשו העותרים לקיים דיון בפרטים הנוגעים להליך מינויה של מבקרת המועצה. העתירה הוגשה, בין היתר, כנגד החלטת ראש המועצה לראות בדרישת העותרים כאילו היתה "הצעה לסדר היום" לפי סעיף 30 לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א-1950, להעמידה להצבעת חברי המועצה, ולהסירה מסדר היום לאור התנגדות החברים לדון בה. העותרים סברו, כי היה על ראש המועצה להתייחס להצעה זו כאל "הצעת החלטה" ולפעול בהתאם להוראות הדין, מבלי להסירה מסדר היום ללא דיון ענייני בה. בית-המשפט קיבל את העתירה בחלקה וקבע, שלשון הצו נועדה לאפשר דיון לגופו של עניין בנושאים המועלים על סדר יום שנקבע על-ידי מיעוט במועצה, ולכן צריך היה ראש המועצה לפעול בהתאם להוראות סעיף 24 לתוספת השנייה לצו המועצות, שלשונו הברורה קובעת כי סדר היום בישיבה שלא מן המניין יהיה כפי שפורט בדרישה לקיום הישיבה. עוד קבע בית-המשפט, כי הוראות הצו אינן מקנות לראש המועצה סמכות למנוע הבאתה של הצעה כלשהי לדיון, אף אם הוא סבור כי הצעת ההחלטה אינה בסמכותה של המועצה.




תקנות העיריות (סכום מרבי של אגרה או היטל בעד שירותי שמירה, אבטחה וסדר ציבורי ברשות מקומית), תשע"ג-2013, פורסמו ביום 8.1.13


עיקרי החוק: שר הפנים פרסם תקנות חדשות, המגבילות את הסכומים אותם רשאיות רשויות מקומיות (עיריות, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות) להטיל בחוק עזר כאגרה או כהיטל. בתקנות החדשות נקבעו 7 דרגות של תעריפים, המתייחסות, בין היתר, למיקום הרשות המקומית (קו תפר, סמוך לקו חוף), לאחוז התלמידים באוכלוסיה שלה, למצבה הסוציואקונומי ולהגדרתה כעיר מטרופולין.




עע"ם 5930/12 עפו חמזה נ' מועצה מקומית ג'וליס ואח', ניתן ביום 29.8.12 בבית-המשפט העליון


עיקרי פסק-הדין: בית-המשפט העליון סירב לתת סעד זמני שימנע את הפסקת כהונתו של חבר מועצה בשל חוב ארנונה ומים שצבר כלפי המועצה. המבקש, חבר מועצה, לא הסדיר את חובו למועצה בגין מים וארנונה, ועל כן הופסקה כהונתו במועצה בהתאם לדין ועל החלטה זו הגיש המבקש עתירה. בית-משפט לעניינים מינהליים דחה את העתירה, ופסק שפיטורי המבקש מכהונתו במועצה ייכנסו לתוקף ביום 1.8.12. על פסק-דין זה הגיש המבקש ערעור, ובקשה לעיכוב ביצוע של פסק-הדין. בית המשפט העליון דחה את הבקשה ופסק: מדובר בבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור. השיקולים במתן סעד זמני, במסגרת ערעור על פסק דין של בית-משפט מינהלי, דומים לשיקולים הנשקלים למתן סעד זמני במסגרת ערעור אזרחי. הסעד הזמני יינתן בנסיבות בהן מתקיימים "טעמים מיוחדים" ולא באופן אוטומטי. על המבקש עיכוב ביצוע של פסק דין או סעד זמני בערעור להראות כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור טובים; מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בענייננו, נראה שסיכויי הערעור אינם טובים במיוחד, שכן אין מחלוקת על כך, שהמבקש צבר חוב כלפי המועצה בגין ארנונה ומים, וזאת שלא כדין, גם אם סכום החוב אינו מוסכם. נוסף לכך, לא נמצא כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המבקש. המבקש טען, אמנם, שעלול להיגרם לו נזק, אך טענה זו לא נתמכה בראיות. בכל מקרה, אם יתקבל ערעורו, יוכל המבקש לשוב ולשמש כחבר מועצה, ולכן לא ניתן לטעון שיגרם למבקש נזק בלתי הפיך, אם לא יינתן הסעד הזמני.




חוק כתובת נוספת למשלוח דואר לקטין (תיקוני חקיקה), התשע"ב-2012, פורסם ביום 23.1.12


עיקרי החוק: מקום בו נמסרה לרשות המקומית כתובת נוספת למשלוח דואר לקטין, על הרשות המקומית למסור מידע שעליה להעביר בקשר עם הקטין גם לכתובת זו. ביום 23.1.12 פורסם חוק כתובת נוספת למשלוח דואר לקטין (תיקוני חקיקה), התשע"ב-2012. חוק זה קובע, בין היתר, כי רשות מקומית כמו גם מועצה אזורית, ישלחו מידע אותו עליהן למסור לפי דין להורה בקשר עם ילדו הקטין, גם לכתובת למשלוח דואר לקטין, מקום שכתובת כזו תימסר לרשות ככתובת נוספת למשלוח דואר לקטין, לפי חוק עדכון כתובת, התשס"ה-2005. הוראה מתקנת זו מוגבלת במקרה בו הורה או גורם אחר המציא לרשות המקומית החלטה של בית-משפט, שלפיה נשללה או הוגבלה אפוטרופסות ההורה שהגיש את הבקשה לעדכון הכתובת, או החלטה כאמור המונעת את מסירת המידע לאותו הורה. יודגש כי התיקון לחוק נעשה במסגרת תיקון עקיף של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962. עיקרי ההוראות ייכנסו לתוקף תוך 4 חודשים וחצי מיום 23.1.12.




ע"א (ת"א) 43800-10-10 עיריית רמת השרון נ' שרקי, ניתן ביום 21.12.11 בבית-המשפט המחוזי תל אביב יפו


עיקרי פסק-הדין: האם על עירייה לשלם למשיב שכר ראוי ועמלות בגין עבודה שביצע עבורה, אף ללא חוזה חתום כדין בין הצדדים? בית-המשפט המחוזי בתל אביב, קיבל את ערעור העיריה, בקבעו: סעיף 203 לפקודת העיריות קובע מהם אותם תנאים לקיומו של הסכם שהעירייה צד לו. כחלק מהתנאים קיימות דרישות מהותיות ודרישות צורניות, אחרת הסכם זה לא יחייב את העירייה. קיום התנאים הוא מהותי, להבדיל מטכני-ראייתי, כך שחוזה שאינו עומד בדרישות אינו תקף. הסכמה שאינה ממלאת את דרישות הסעיף יכולה להיחשב "הסכם בלתי חוקי", על כל המשתמע. המחוקק הביע את רצונו להקפיד על תקינות המנהל, ולכן הגדיר את הגורמים המוסמכים בעירייה, ראש העירייה והגזבר, לבטא את הסכמת העירייה בהתקשרות עם צד שלישי, כגורמים האחראיים על שימוש מבוקר ואחראי בכספי הציבור. לכן, קביעת תוצאות משפטיות המחייבות את העירייה במסגרת התקשרות שלא עמדה בדרישות, מסכלת את תכלית החוק. תובע שהיה עליו לדעת את דרישות החוק לעניין דרך עריכת הסכמים עם העירייה, אינו נוהג בתום לב בהתקשרותו עם העירייה באופן שלא עומד בדרישות הדין. ככל שאין מדובר בהטעיה מצד העירייה, הרי שבמקרים כאלה לא יקבל התובע שכר על עבודתו. מנגד, במקרים שונים קובעת הפסיקה, שנוכח עקרונות מהדין הכללי ומהדין המנהלי, התקשרות עירייה שאינה עומדת בתנאי הסעיף, עדיין מחייבת את העירייה בתשלום "שכר ראוי". אין אמנם לפסול מקרי קיצון חריגים, בהם התנהלות הצדדים דווקא תעיד על גמירת דעת גם מצדה של העירייה לעריכת הסכם, כך שהפגמים שבהעדר חתימות יהיו צורניים בלבד, אך אין זה המקרה הנדון.




תקנות העיריות (שמירה, אבטחה וסדר ציבורי ברשות מקומית), תשע"ב-2011


עיקרי התקנות:
ביום 24.11.11 תוקנו תקנות העיריות (שמירה, אבטחה וסדר ציבורי ברשות מקומית), תשע"ב-2011 המסמיכות רשות מקומית לחוקק חוק עזר המסדיר תחומים אלה. התקנות חלות גם על מועצות מקומיות ומועצות אזוריות.
על-פי התקנות שהותקנו ע"י שר הפנים והשר לביטחון פנים, בהסכמת שר המשפטים, בסמכותה של רשות מקומית להתקין חוק עזר המסדיר את השמירה, האבטחה והסדר הציבורי בתחומה, בנושאים שלהלן: -שמירה ואבטחה נייחת וניידת במרחב הציבורי ובמיתקני הרשות המקומית לרבות לצורך מניעת פעילות חבלנית עוינת; -סיוע למשטרת ישראל בפעולותיה לשמירת שלום הציבור והסדר הציבורי, לרבות באבטחת אירועים המוניים; -מניעת פגיעה ברכוש של הרשות המקומית. יצוין כי חוק עזר לפי תקנות אלו לא יטיל אגרה או היטל אלא בסכום שאינו עולה על סכום שקבע השר. התקנות פורסמו בק"ת 7059, ביום 13.12.11.




חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה), התשע"א-2011 פורסם ביום 15.8.11


עיקרי החוק:
מטרתו של החוק לייעל את יכולת הפיקוח והאכיפה של הרשויות המקומיות בעבירות שבתחום אחריותן, כך שיסייעו למשטרת ישראל בפעולות למניעת אלימות.
לשם השגת מטרת החוק, יסמיך ראש הרשות פקחים עירוניים מבין עובדי הרשות העומדים בתנאי סף שונים, בסמכויות לצורך פיקוח על ביצוע חוקי עזר. ברשויות מקומיות מסוימות יפעל, לתקופת נסיון, מערך אכיפה עירוני שיסייע למשטרת ישראל בפעולות למניעת אלימות (אילת, בני ברק, גבעתיים, דימונה, ערד, טירה, כרמיאל, מגדל העמק, נצרת, רמת גן, נתניה ולוד). מערך האכיפה העירוני יורכב מיחידת פיקוח עירוני ייעודית של פקחים מסייעים, ומכח שיטור עירוני ייעודי של שוטרים. מערך אכיפה זה יפעל למניעת אלימות בתחום הרשות המקומית בהנחיית משטרת ישראל. פקח מסייע יפעל למניעת אלימות בליווי שוטר או לפי הנחיות מפקד תחנת המשטרה שבתחומה הוא פועל. תעודת פקח מסייע תהא חתומה בידי קצין משטרה בכיר שהסמיך מפכ"ל המשטרה ויצוינו בה תפקידו וסמכויותיו והמקומות בהם הוא מוסמך להפעיל את סמכותו (גנים ציבוריים, אזורי מסחר, חופי רחצה, חניונים, אזורי בילוי ומקומות בהם מתקיימים אירועים תחת כיפת השמיים). פקח מסייע יפעל למניעת אלימות רק כאשר ביצע אדם מעשה אלימות בפניו או בפני אדם אחר הקורא לעזרה והמצביע עליו בפני הפקח המסייע או כאשר נוכח הפקח המסייע כי קיים חשש שאותו אדם עומד לבצע מעשה אלימות. בין סמכויותיו של הפקח המסייע: לדרוש הצגת תעודה מזהה, לערוך חיפוש על גופו של חשוד כשיש חשש כי הוא מחזיק נשק, לעכב אדם עד לבואו של שוטר. יצוין כי לא יוסמך פקח מסייע אלא לאחר שהרשות המקומית דאגה לבטח אותו בביטוח המבטיח את פיצויו במידה וייפגע במהלך מילוי תפקידו. תוקפו של החוק עד ליום 31.7.12. פורסם בס"ח 2313 ביום 15.8.11




חוק מועדים לתשלום באמצעות הרשאה לחיוב חשבון (תיקוני חקיקה), התש"ע-2011, פורסם ביום 20.7.11


עיקרי התיקון:
ביום ביום 1.1.12 ייכנס לתוקף תיקון לפקודת העיריות ולפקודת המועצות המקומיות, שעניינו "מועדים לתשלום באמצעות הרשאה לחיוב חשבון".
התיקון, אשר תחילתו ביום 1.1.2012, קובע כי בגין כל תשלום שנגבה באמצעות הרשאה לחיוב חשבון על-ידי הרשות המקומית או תאגיד עירוני, למעט תשלום מיסים, אגרות והיטלים וכן כל דמי השתתפות כמשמעותם בסעיף 251(1) לפקודת העיריות, על הרשות המקומית או התאגיד העירוני להציע למשלם באמצעות הרשאה לחיוב חשבון לבחור את מועד החיוב החודשי שבו יבוצע חיוב החשבון, מבין ארבעה מועדים או יותר (לפי שיקול דעת הרשות או התאגיד העירוני), ובלבד שבין מועד למשנהו יהיו לפחות שישה ימים. משלם באמצעות הרשאה כאמור לעיל, אשר לא בחר מועד מבין המועדים, יחוייב חשבונו על-ידי הרשות המקומית או התאגיד העירוני בכל עשירי בחודש. יצוין כי האמור לעיל אינו חל על התקשרויות אשר קדמו ליום 1.1.2012, אלא אם ביקש זאת המשלם, ובלבד שהרשות המקומית או התאגיד העירוני יידעו את המשלם בדבר זכותו לשנות את מועד החיוב. בגין דחיית מועד התשלום לפי התיקון כאמור, לא תהא רשאית הרשות המקומית או התאגיד העירוני לגבות תוספת לחיוב לרבות ריבית, הצמדה או קנס. התיקון פורסם בספר החוקים 2305 מיום 20.7.11.




עת"מ 36539-03-11 הרטמן נ' גפסו ואח', ניתן ביום 12.7.11 בבית-המשפט לעניינים מנהליים בנצרת


עיקרי פסק-הדין: יש להציג את פנקסי העיריה ומסמכיה בפני כל חבר עירייה לעיון ולבדיקה, כדי לאפשר את פעילותו התקינה, וכדי להעמיד את פעילות העיריה תחת ביקורת ראויה. זכות העיון של חבר מועצה אינה מוחלטת ולעתים היא תיסוג מפני אינטרסים נוגדים, כגון הגנה על פרטיותו של צד שלישי. העותר הינו חבר עיריית נצרת עילית, ומשמש כחבר ועדת הביקורת שלה. העותר עותר לאפשר לו לעיין בפנקסי העירייה, הנוגעים לחשבונות המחלקה המשפטית החל משנת 2005 ואילך. בית-המשפט קיבל את העתירה וקבע: סעיף 140א לפקודת העיריות מגדיר את זכות העיון במסמכי המועצה הנתונה לחבר מועצה. החריג לכלל קובע, שאין לגלות מסמך אם גילויו אסור על-פי הדין, או שהמסמך נוגע במישרין בזכויותיו של צד שלישי או בחובותיו כלפי העירייה. עם זאת, אם מסמך זה משמש נושא לדיון במועצה או בוועדה בה חבר מי שמבקש לעיין במסמך, הרי שיש לגלותו. במקרה זה נפסק כי ניתן לנטרל את הפגיעה בצד שלישי באמצעות הסתרת פרטיו. עוד הוסכם בין הצדדים שעל מנת שלא להכביד יתר על הרצוי על העירייה בהפקת חומר רב, יועבר החומר בכמות מצומצמת המתייחסת לרבעון אחד בכל שנה.




עת"מ 17888-01-11 האגודה הלאומית לעזרת המיסיונרים נ' הרשות הממשלתית למים וביוב, ניתן ביום 4.7.11 בבית-המשפט לעניינים מנהליים בנצרת


עיקרי פסק-הדין: למרות שנדחתה עתירה לקבלת מידע מרשות המים בהתאם לחוק חופש המידע, חויבה הרשות בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בשל אי מתן תשובה לבקשה. העותרת עתרה לקבלת מידע לפי חוק חופש המידע, תשנח-1988, הנוגע לרישיונות הפקת מים להשקיית נכסיה. בית-המשפט דחה את העתירה וקבע, כי המידע המבוקש הינו בדבר דיונים פנימיים ותרשומות פנימיות, השייכים לענייני הניהול הפנימי של רשות המים ולפיכך אין מקום להעבירם לידי העותרת. עם זאת, חרף שהעתירה נדחתה, נפסק כי רשות המים לא טרחה להשיב לעותרת על החלטתה בבקשה לקבלת מידע, למרות פניות חוזרות ונישנות וכי התעלמות זו עולה כדי זלזול גס הן בחובות רשות המים כגוף ציבורי, המחויב למתן שירות, והן בזכויותיה של העותרת. בית-המשפט קבע, כי הנימוק של עומס עבודה רב אינו מצדיק אי מתן התייחסות כלשהי לפניותיה של העותרת, ולפיכך הוא הורה לחייב את רשות המים בתשלום הוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בסך 8,000 ש"ח לטובת העותרת.




תא"מ 7986-09-08 סלומון נ' מועצה מקומית פרדס-חנה-כרכור, ניתן ביום 24.2.11 בבית-משפט השלום בחיפה


עיקרי פסק-הדין: בית-המשפט ביטל דרישות חיוב בדמי השתתפות בסלילת מדרכות שהוציאה המועצה המקומית וקבע שדרישות התשלום הוצאו בניגוד לחוק העזר המסמיך. עוד נקבע, על תושב המבקש הפחתה בהיטל בטענה שנשא בנטל ההשתתפות בעבר להוכיח טענה זו. התובעים הינם תושבי מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור שבתיהם גובלים ברחובות בהם בוצעו עבודות לסלילת מדרכות והרחבת כביש על-ידי המועצה המקומית. התובעים עתרו למתן פסק-דין הצהרתי, לפיו יש לבטל את דרישות המועצה לדמי ההשתתפות בגין סלילת מדרכה והיטל בגין סלילת הכביש. בית-המשפט קיבל את התביעה בחלקה וקבע, שרשות מקומית הינה גוף סטטוטורי המחוייב לפעול רק על-פי הסמכויות המוענקות בחוק. על-פי חוק העזר לפרדס חנה-כרכור (סלילת רחובות), תשמ"ז-1986 רשאית המועצה לדרוש את ביצוע הסלילה מבעלי הנכסים הגובלים ברחוב ורק מקום שלא נענו לדרישתה, לחייבם בדמי השתתפות בגין הוצאות הסלילה. משלא הוציאה המועצה דרישה כאמור, דרישתה לחיוב בגין דמי השתתפות הינה בניגוד לחוק ועל-כן בטלה. עוד נקבע, כי תושב הטוען להפחתה בתשלום היטל סלילת כביש בגין השתתפות בעבר, כאמור בחוק העזר, נטל ההוכחה כי אכן שילם את דמי ההשתתפות בעבר עליו. בהעדר הוכחה כאמור, אין התושב זכאי לחישוב מופחת של היטל הסלילה. עוד נקבע, כי תושב הטוען להפחתה בתשלום היטל סלילת כביש בגין השתתפות בעבר, כאמור בחוק העזר, נטל ההוכחה כי אכן שילם את דמי ההשתתפות בעבר עליו. בהעדר הוכחה כאמור, אין התושב זכאי לחישוב מופחת של היטל הסלילה.




חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 121), התשע"א-2010, אבטחת אישיות מאויימת, פורסם ביום 9.12.10


עיקרי התיקון לצו:
ביום 1.1.11 ייכנס לתוקף תיקון לפקודת העיריות ולפקודת המועצות המקומיות, שעניינו "אבטחת אישיות מאוימת".
ביום 9.12.10 פורסם תיקון לפקודת העיריות (סעיף 341א), החל גם על מועצות מקומיות ומועצות אזוריות (סעיף 34א לפקודה), שעניינו "אבטחת אישיות מאוימת". התיקון לפקודה הוא תולדה של האלימות הגוברת נגד נבחרי ציבור ועובדי רשויות מקומיות. התיקון, הצפוי להיכנס לתוקף ביום 1 ינואר 2011, קובע, כי קצין הבטחון במועצה, שמונה בהתאם להוראות התיקון, אשר קיבל הודעה לענין זה מקצין משטרה בדרגת סנ"צ ומעלה, יורה על ביצוע פעולות אבטחה לשמירה על בטחונה של אישיות מאוימת, לרבות הצבת מאבטח לאישיות זו, והכל מתקציבה של המועצה. כ"אישיות מאוימת" מוגדר כל בעל תפקיד בכיר ברשות המקומית (ראש הרשות המקומית, ממלא מקומו או סגנו, חבר מועצה, מנכ"ל הרשות המקומית, הגזבר, היועץ המשפטי, המבקר הפנימי או עובד בכיר), שקצין משטרה בכיר קבע שיש צורך באבטחתו עקב איומים. עוד נקבע, כי רשות מקומית המשויכת לאשכולות 1-6 רשאית לפנות בבקשה לקבלת השתתפות במימון פעולות אבטחה מאושרות. התיקון פורסם בספר החוקים 2264 מיום 9.12.10




תפ (רמ') 1013-07‏ המשרד לאיכות הסביבה נ' המועצה האזורית חבל מודיעין ואח', ניתן ביום 4.10.10 בבית-משפט השלום ברמלה


עיקרי פסק הדין:
אצילת הסמכות על-ידי ראש המועצה אינה משחררת אותו מאחריות. יחד עם זאת, במסגרת גזר הדין, יש לתת משקל לכך שראש המועצה סמך ידיו על האדם שהואצלה לו סמכות הטיפול בנושא.
ראש המועצה האזורית חבל מודיעין דאז הורשע במחדל של אי מניעת פעולה המזהמת מים, באי נקיטת כל האמצעים הסבירים למניעת מפגעים סביבתיים וכן בהיעדר פיקוח מספק על השלכת פסולת על ידי המועצה ברשות הרבים. ראש המועצה חויב בקנס בסך 20,000 ש"ח, ובהתחייבות להימנע מעבירה בה הורשע במשך שנה. האחריות למערכות הביוב בתחומי הרשות המקומית הינה של המועצה ויש להקפיד כי אחריות זו תמולא כראוי. האחריות המוטלת על הרשויות המקומיות מוצאת ביטוי במעשיהם של נבחריה, שהם נושאי משרה בה. בית-המשפט פסק, שככל שתפקידו של אדם רם יותר ברשות המקומית, כך האחריות המוטלת עליו גדולה יותר. ראש המועצה שימש בעל התפקיד הבכיר, האמון על מניעת המפגעים, ועל כן האחריות מוטלת עליו. אמנם יש חשיבות לכך, שסמכויות הטיפול בבעיות השפכים, זיהום המים ותחזוקת הבארות הואצלו כדין על-ידי ראש המועצה לסגנו, אלא שאצילת הסמכות אינה פוטרת את המאציל מאחריות. בידי ראש המועצה הופקד הכוח למנוע את העבירות נשוא פסק-הדין. לפיכך הטלת אחריות וענישה פלילית למעשיו יש בה כדי להוות תמריץ לנקיטת אמצעים מתאימים למניעת העבירות.




ת"מ (י-ם) 406-09 ספיר נ' חברת הגיחון בע"מ, תאגיד הביוב והמים של ירושלים, ניתן ביום 5.9.10 בבית-המשפט לעניינים מנהליים בירושלים


עיקרי פסק הדין:
בית-המשפט קיבל בקשה לאשר תביעת השבה כספית נגד רשות כתובענה כייצוגית, על אף שהרשות חדלה מגביית היתר שלגביה הוגשה הבקשה.
המבקש טען, כי תאגיד הביוב והמים של ירושלים גבה מצרכניו מע"מ בשיעור גבוה מהשיעור הקבוע בחוק. תאגיד המים הודיע, לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, כי תיקן את הטעות וחדל מגביית היתר חודש לפני שהוגשה הבקשה לאישור התביעה כייצוגית ולפיכך יש לדחות את הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית. לפי לשון החוק (סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות), בית משפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד הרשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מלעשות כן, תוך 90 יום מהגשת הבקשה. אין בחוק התייחסות לשאלה, מה דינה של רשות שחדלה מן הגבייה טרם הגשת התביעה כנגדה, כי אם רק למצב בו לאחר הגשת הבקשה לאשר את התביעה כייצוגית, ותוך 90 ימים מהגשת הבקשה, הודיעה הרשות כי תחדל מן הגבייה. בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים קיבל הבקשה לאשר את התביעה כתביעה ייצוגית, וקבע כי כל עוד לא יתוקן הכשל החקיקתי בחוק, יש להעדיף את הפרשנות, שהפסקת הגבייה הלא תקינה על-ידי הרשות לפניהגשת הבקשה או לאחר שחלפו 90 הימים מהגשתה, לא תזכה את הרשות בהגנה הקבועה בסעיף.




תיקון צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח-1958 - חבר ועד מקומי פסול לכהונה כחבר מליאה


עיקרי התיקון לצו:
התיקון לחוק מעגן את האיסור על חבר ועד מקומי לכהן כחבר מליאת המועצה האזורית.
ביום 8.7.10 פורסם תיקון לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח-1958, המוסיף לרשימת הפסולים לכהן כחברי מועצה (סעיף 37ג) גם חברי ועד מקומי. תיקון זה מצרף לצו את האיסור לכפל כהונה במועצה האזורית ובועד המקומי, שהוחל בעבר על-ידי שר הפנים (חוזר מנכ"ל משרד הפנים 7/07 מיום 7.10.07). מקורו של האיסור בחוות דעת של הועדה למניעת ניגוד עניינים במשרד המשפטים (חוות דעת מס' 2.2105), אשר מצאה כי: "נוכח סמכויותיה של המועצה האזורית בכל הנוגע לוועדים המקומיים, אין מקום שמי שמכהן בוועד יהיה גם חבר המועצה האזורית, בעלת סמכויות ההכרעה והפיקוח בכל הנוגע לענייני הוועד.." יצוין כי בחוזר מנכ"ל משרד הפנים האמור הובהר, כי האיסור אינו חל על תקופת המועמדות אלא רק על תקופת הכהונה עצמה וכן כי האיסור חל גם על חבר ועד הנהלה של אגודה שיתופית המשמש גם חבר ועד מקומי, בישוב בו מתקיימת זהות ועדים. התיקון פורסם בקובץ תקנות 6907 מיום 7.7.10 וייכנס לתוקפו 30 יום מיום פרסומו.




רע"א 7262/00 פוריה כפר עבודה נגד יפת לוי ומקורות חברת מים בע"מ, ניתן ביום 4.4.02 בבית המשפט העליון:


עיקרי פסק הדין:
על אף שאין הוראה בחוק המים המאפשרת ניתוק בגין אי תשלום, הזכות למים הינה זכות המותנית בתשלום ועל כן רשות מקומית, ובכלל זה ועד מקומי, רשאית לנתק מים לתושב בגין סרבנות תשלום (שלא בטענה של מצוקה כלכלית). שאלת טיבה והיקפה של הסמכות לא נידונה והושארה בצריך עיון.
מר יפת לוי ובני משפחתו המתגוררים ביישוב פוריה כפר עבודה, צברו חוב בגין אי תשלום מים במשך שנים רבות. שאר התושבים נשאו בנטל החוק במטרה למנוע ניתוק מים ליישוב מצד חברת מקורות.

בגין החוב האמור התנהלו תביעות הדדיות לבית המשפט המחוזי בנצרת במסגרתן נפסק, לאחר דיון עיקרי בשאלת היריבות בין הצדדים, כי ליישוב לא היתה סמכות לנתק את המים ועל כן ניתן לצו האוסר הפסקת אספקת מים והישוב חויב בתשלום החוב שנצבר.

בית המשפט העליון קיבל הערעור שהוגש על-ידי הועד באמצעות משרדנו, ולאחר דיון עיקרי בשאלה אם חייב ועד מקומי להמשיך לספק מים לצרכן המסרב לשלם במשך שנים רבות, שלא בגין מצוקה כלכלית, וקבע כי בנסיבות אלו החלטת הוועד המקומי שלא לספק מים היא החלטה סבירה ובמסגרת סמכותו.

בית המשפט ציין, כי במקרה זה פעולת ה"ניתוק" מהווה ניתוק זמני להבדיל מניתוק של קבע, ועל כן אין להכלילה במסגרת המקרים המנויים בסעיף 102 לחוק המים, תשי"ט-1959, אולם יחד עם זאת קבע בית-המשפט כי לישוב קיימת סמכות להורות על ניתוק במקרה דנן שהרי צורך "לנתק" מים נובע ממצב הצבירה הנוזלי שלם המאפשר "חסימת" דרכם בצינורות כפי שניתן לעשות באספקת מצרך חיוני במצב מוצק, אשר רשות חייבת לספק ועל כן, הגם שאין הוראה בחוק המים המאפשרת ניתוק בגין אי תשלום, הזכות למים הנה זכות המותנית בתשלום.

בהחלטתו בית המשפט נתן משקל גם למערכת היחסים בין המושב השיתופי למר לוי ולעובדה כי חוב המים מתייחס למים לחקלאות שהם לצרכי עסקים ולא מים לצרכי קיום בסיסיים.

הערעור התקבל איפוא, והצו אשר נקבע בבית-המשפט המחוזי בדבר איסור הפסקת אספקת המים למר לוי בוטל. עתירה לקיום דיון נוסף שהוגשה על-ידי מר לוי נדחתה.




תא"ק (חי') 7370-12-08 וייס נגד יפה נוף תחבורה תשתיות ובניה בע"מ, החלטה מיום 22.3.10 בבית-משפט השלום בחיפה


עיקרי פסק הדין:
כאשר תאגיד פרטי, פועל כזרוע ארוכה של רשות שלטונית ומבצע פעולות בעלות אופי ציבורי נרחב, ניתן לראות בו "גוף דו מהותי" ועל כן ניתן להחיל עליו את "הלכת ההשתחררות" מהסכם, מדיני המשפט הציבורי, זאת לשם מניעת בזבוז כספי ציבור.
"יפה נוף תחבורה תשתיות ובניה בע"מ" הנה תאגיד פרטי, הפועל כזרוע ארוכה של רשות שלטונית והיא התקשרה עם מנחם וייס ורות וייס בהסכם שכירות לתקופה של 3 שנים, לשטח שבבעלותם, לשם ביצוע פרויקט תחבורתי המכונה "רכבת העמק" באזור הצ'ק פוסט, וזאת על-פי החלטת ממשלה.

כעבור חודשיים מן המועד בו חתמו הצדדים על ההסכם הוחלט על הקפאת הפרויקט ועל כן הודיעה החברה על ביטול הסכם השכירות.

התובעים הגישו נגד הנתבעת תביעה כספית בהליך של סדר דין מקוצר על סך של כ- 255,859 ש"ח. טענתה העיקרית של החברה במסגרת בקשתה למתן רשות להתגונן מפני התביעה היתה, כי עמדה לה הזכות להשתחרר מן ההסכם בנסיבות בהן מחייב זאת האינטרס הציבורי ועל מנת למנוע בזבוז כספי ציבור, זאת מכח "הלכת ההשתחררות" מדיני המשפט הציבורי.

בית-המשפט בחן אם יש מקום לתחולת דיני המשפט הציבורי לרבות "הלכת ההשתחררות" והוא בחן המקרים בהם תאגיד פרטי עשוי להיות מסווג כ"גוף דו מהותי", בציינו את 3 הקטגוריות החלופיות, אשר נקבעו בפסיקה לשם קביעה כאמור, ואלו הן בתמצית:
1. לתאגיד סמכות שלטונית על פי דין.
2. לתאגיד זיקה פונקציונלית לשלטון - הוא מבצע פעילויות בעלות "אופי ציבורי".
3. לתאגיד זיקה מוסדית לשלטון - קיימת זיקה פרטית בינו לרשויות השלטון.

נפסק כי למרות שהחברה היא חברה עירונית שהוקמה לפי דיני המשפט הפרטי ואין להתייחס אליה כאל רשות שלטונית, יש בפעילותה היבטים ציבוריים נרחבים ביותר ועל כן יש לראות בה "גוף דו מהותי" שניתן להחיל לגביו את "הלכת ההשתחררות" מההסכם, זאת לשם מניעת בזבוז כספי הציבור.

יודגש כי החלטה זו הינה במסגרת בקשת החברה למתן רשות להתגונן, אך הכרעה בטענות השונות לגופן, תינתן במסגרת פסק הדין בהמשך הדיון בתיק.




חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 122), התשע"א-2011


עיקרי התיקון: ביום 7.2.2011 התקבל בכנסת תיקון לפקודת העיריות [נוסח חדש], לפיה על כל רשות מקומית למנות ועדה למיגור אלימות. על-פי התיקון, תמונה ועדה למיגור אלימות שתפקידה לאסוף ולנתח נתונים בדבר מעשי אלימות ופשיעה בתחום הרשות המקומית. הועדה תורכב, בין היתר, ממנכ"ל העיריה, ממנהלי אגף החינוך, הביטחון והפיקוח, נציג המשטרה ושני חברי מועצה. יושב-ראש הועדה יהיה ראש הרשות או סגנו שהוא ממלא מקומו הקבוע. הועדה תבחן את דרכי ההתמודדות עם מעשים אלו ותגבש תכניות חדשות לטיפול באלימות. על הועדה להגיש את התוכניות שגיבשה לאישור הרשות המקומית ולעקוב אחר ביצוען. יצוין כי התיקון לחוק הוחל גם על מועצות מקומיות.





מכרזים

עת"מ (נצ') 16477-06-13 עבוד נ' מ.מ מג'אר ואח', ניתן ביום 23.7.13 בבית-המשפט לעניינים מנהליים בנצרת


עיקרי פסק-הדין: אין פסול בתנאי במכרז הקובע עדיפות לתושב מקומי. העתירה נסובה סביב השאלה, אם רשאית רשות מקומית ליתן עדיפות במכרז להצעה של מציע שהינו תושב המתגורר בתחומה. העתירה נדחתה ונפסק כי עקרון השוויון הוא אכן עקרון מנחה בקיום מכרזים, ואולם לצד עקרון זה קיימים ערכים ומטרות מוגנים נוספים אותם רשאית הרשות המקומית לשקול, כגון התקשרות אופטימלית מן הפן הכלכלי, שמירת טוהר המידות וכו'. תנאי המעניק העדפה כאמור יש לבחון בראיה רחבה, תוך בחינת תפקידן של הרשויות המקומיות. רשות מקומית אמונה על קידום ענייניהם הכלכליים של תושביה, לרבות קידום אפשרות תעסוקתם. לכן, העדפת תושב מקומי בשיעור מתון - כדי לסייע לרווחת תושבי הרשות - אינה בגדר תנאי פסול במכרז. אין באמור כדי לגרוע מן הצורך לבחון כל מקרה לגופו, כדי למנוע מצב שבו ההעדפה לתושב יוצרת פגיעה בטוהר המידות. עוד פסק בית-המשפט שהשתתפות העותר במכרז, חרף הפגם שנפל בו לדעתו, מלמדת על הסכמת העותר לתנאי המכרז כפי שהם, ומשלא פעל העותר נגד תנאי זה במועד, הרי שהוא מנוע מלטעון כנגדו לאחר קבלת תוצאות המכרז.




עת"מ 9070-02-12 כהן ואח' נ' המועצה המקומית פרדס חנה כרכור ניתן ביום 14.6.12 בבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה


עיקרי פסק-הדין: בית-המשפט דחה את עתירתם של העותרים לחייב את המועצה למכור להם מקרקעין שלא בדרך של מכרז, למרות שהמקרקעין "כלואים" בתוך מקרקעי העותרים. העותרים טענו בעתירתם, כי הם ביקשו לרכוש את המגרש במחיר מלא אך המועצה התעקשה למכור את המגרש בדרך של מכרז. עוד טענו העותרים, שממילא אם לא יאוחד המגרש עם חלקתם לא ניתן יהיה לנצל את פוטנציאל הבנייה של החלקה ובכך ייגרם "בזבוז מיותר ולא מוצדק של משאבי קרקע". בית המשפט דחה את העתירה וקבע: על-פי סעיף 192 לצו המועצות המקומיות א', התשי"ה-1950, "לא תתקשר מועצה בחוזה להעברת מקרקעין או טובין, להזמנת טובין או לביצוע עבודה, אלא על פי הוראות התוספת הרביעית". לפי הפסיקה, פטורים ממכרז נועדו להיות החריג לכלל בדבר חובת קיום מכרזים, ולפיכך יש לפרשם בצמצום. הרציונל שלא להעביר מקרקעין שבידי רשות מקומית אלא באמצעות מכרז הינו שמירה על שוויון בפני החוק, מתן אפשרות שווה לכל אזרח לרכוש מקרקעי ציבור והבטחת מחיר אופטימאלי למקרקעין. סעיף 3(2)(ו) לתוספת הרביעית בצו מהווה חריג לחובת המכרזים, כאשר מדובר בחוזה להעברת מקרקעין של המועצה המקומית שלפיו "העברת המקרקעין דרושה לביצוע השלמה, חלוקה, איחוד, הפרדה או חלוקה מחדש של מקרקעין, הכרוכים בביצוע תכנית שנתאשרה לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965."; במקרה זה, מדובר במגרש תקני (הגם שצורתו שונה מהמקובל) ולכן אין צורך בהקצאת המגרש לעותרים דווקא, לשם ביצוע פעולה כלשהי על-פי התוכנית החלה על המקרקעין. לפיכך, בנסיבות העניין, הפטור ממכרז אינו חל ואין מקום לסטות מהעקרונות המצדיקים מכרז. מכאן, כי בהחלטת המועצה המקומית לקיים מכרז למכירת המקרקעין לא נפל פגם.




עת"מ (נצ') 1254-02-12 ע.מ.ת. - ערוצי מדידה ותשתיות בע"מ נ' מועצה אזורית עמק המעיינות, ניתן ביום 21.2.12 בבית-המשפט לעניינים מנהליים נצרת


עיקרי פסק-הדין: בית-המשפט אישר תנאי במכרז המאפשר העדפה של מציע שהינו תושב מקומי של הרשות המקומית שפרסמה את המכרז, כאשר שיעור ההבדל בין הצעת המציע הזול ביותר לבין הצעת המציע המקומי הינו קטן. במכרז נכלל תנאי לפיו המועצה תהיה רשאית להעדיף הצעה של מציע שמרכז עסקיו או שמקום מגוריו בתחומי המועצה האזורית, על פני מציע שאינו תושב המועצה, בתנאי שהצעתו של המציע המקומי אינה עולה על 5% מגובה ההצעה של המציע האחר. על תנאי זה הוגשה עתירה. העתירה נדחתה בין היתר מן הנימוקים הבאים: למכרז מטרות שונות כגון התקשרות אופטימאלית מבחינה כלכלית, שוויון הזדמנויות, שמירה על טוהר המידות וכו'. עם זאת, לצד השוויון מוגנים גם ערכים רבים אחרים. בין היתר, על רשות מקומית מוטלת החובה לקדם את ענייניהם הכלכליים של תושביה. לפיכך, יש לראות את התנאי שלפיו תינתן עדיפות למציע מקומי גם בראיה רחבה יותר של דיני הרשויות המקומיות בכללם ותפקידן של הרשויות לדאוג לרווחתם הכלכלית של תושביהן, ולא רק במסגרת דיני המכרזים הצרים. כך ניתן לאשר תנאי העדפה זה, שהוא בבחינת מתן אפשרות תעסוקה ופרנסה לתושבי המועצה, על-פי הכלל של "עניי עירך קודמים". בכל מקרה כל מכרז ייבדק לגופו ואם יסתבר שההעדפה לתושב מקומי היא בבחינת "כסות עיניים", יכול שתנאי זה יפסל. על פסק-הדין הוגש ערעור לבית-המשפט העליון (עע"מ 1693/12).




עת"מ (נצ') 38103-08-11‏‏ חברת מוניות כרמיאל בע"מ נ' מועצה אזורית גולן, ניתן ביום 9.1.12 בבית-המשפט לעניינים מנהליים בנצרת


עיקרי פסק-הדין: אישור המלצת ועדת מכרזים על מציע שאינו הזול ביותר במכרז הסעה לתלמיד עם מוגבלות. המועצה פרסמה מכרז פומבי לשירותי הסעת תלמידים. העתירה דנן נסובה סביב קו הסעה לילד בודד, הלוקה באוטיזם קשה, ממקום מגוריו למוסד החינוכי בו הוא לומד וחזרה. במכרז לקו זה הוגשו שתי הצעות, הצעת העותרת והצעה נוספת של החברה שביצעה את הקו ב-4 השנים האחרונות, ואשר הייתה יקרה מהצעת העותרת ב-24 ש"ח. במקביל, הועברו לוועדת המכרזים בקשות של הורי הילד וכן חוות דעת של גורמים מקצועיים, בהם הובהרה חשיבות המשך ביצוע הקו על ידי הנהג שהסיע את הילד ב-4 השנים האחרונות הסעה שבוצעה באמצעות המציעה היקרה יותר. המועצה פנתה למציעה הזולה יותר כדי שזו תעסיק את הנהג שביצע את ההסעה בעבר, ואולם, ניסיון זה לא צלח. בסופו של יום, ומסיבות של טובת הילד, בחרה ועדת המכרזים את ההצעה היקרה יותר. העותרת, שהגישה את ההצעה הזולה ביותר, הגישה עתירה לבית-המשפט וטענה כנגד החלטת ועדת המכרזים אשר יוצגה בהליך על-ידי משרדנו. בית-המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית-משפט לענינים מנהליים, דחה את העתירה, בקבעו כי: הכלל הבסיסי בדיני מכרזים, ולפיו המציע הזול ביותר הוא שאמור לזכות במכרז, סויג בפסיקה בהתאם לכלל "מקבילית הכוחות". במסגרת כלל זה ניתן, בתנאים מסוימים, להעדיף הצעה יקרה יותר בשל אמות מידה שונות כגון: איכות העבודה, ניסיון, מומחיות וכיו"ב, כאשר ככל שהפער בין ההצעות קטן יותר, גובר משקלם של השיקולים האחרים. בית המשפט פסק, שבמקרה דנן החלטת ועדת המכרזים, אשר ראתה את טובת הילד לנגד עיניה עת החליטה להעדיף את ההצעה היקרה יותר, הינה החלטה סבירה וראויה בהתחשב בנסיבות המיוחדות ובהתחשב בכך שהפער בין ההצעות עומד על פחות מ-5%. לעניין העובדה שהעותרת לא זומנה לשימוע בפני ועדת המכרזים בטרם הוחלט להעדיף את ההצעה היקרה יותר קבע בית-המשפט, כי אין מדובר בפגם מהותי שיש בו כדי להביא לבטלות החלטת ועדת המכרזים, שכן כל המידע הדרוש למתן ההחלטה היה בפני הועדה, ולא היתה תכלית ממשית לקיומו של השימוע. עוד נקבע, כי לא היה בשימוע כדי להועיל לעותרת, ולא נגרם לעותרת נזק ממשי מאי עריכת השימוע.




ע"א (ת"א) 43800-10-10 עיריית רמת השרון נ' שרקי, ניתן ביום 21.12.11 בבית-המשפט המחוזי תל אביב יפו


עיקרי פסק-הדין: האם על עירייה לשלם למשיב שכר ראוי ועמלות בגין עבודה שביצע עבורה, אף ללא חוזה חתום כדין בין הצדדים? בית-המשפט המחוזי בתל אביב, קיבל את ערעור העיריה, בקבעו: סעיף 203 לפקודת העיריות קובע מהם אותם תנאים לקיומו של הסכם שהעירייה צד לו. כחלק מהתנאים קיימות דרישות מהותיות ודרישות צורניות, אחרת הסכם זה לא יחייב את העירייה. קיום התנאים הוא מהותי, להבדיל מטכני-ראייתי, כך שחוזה שאינו עומד בדרישות אינו תקף. הסכמה שאינה ממלאת את דרישות הסעיף יכולה להיחשב "הסכם בלתי חוקי", על כל המשתמע. המחוקק הביע את רצונו להקפיד על תקינות המנהל, ולכן הגדיר את הגורמים המוסמכים בעירייה, ראש העירייה והגזבר, לבטא את הסכמת העירייה בהתקשרות עם צד שלישי, כגורמים האחראיים על שימוש מבוקר ואחראי בכספי הציבור. לכן, קביעת תוצאות משפטיות המחייבות את העירייה במסגרת התקשרות שלא עמדה בדרישות, מסכלת את תכלית החוק. תובע שהיה עליו לדעת את דרישות החוק לעניין דרך עריכת הסכמים עם העירייה, אינו נוהג בתום לב בהתקשרותו עם העירייה באופן שלא עומד בדרישות הדין. ככל שאין מדובר בהטעיה מצד העירייה, הרי שבמקרים כאלה לא יקבל התובע שכר על עבודתו. מנגד, במקרים שונים קובעת הפסיקה, שנוכח עקרונות מהדין הכללי ומהדין המנהלי, התקשרות עירייה שאינה עומדת בתנאי הסעיף, עדיין מחייבת את העירייה בתשלום "שכר ראוי". אין אמנם לפסול מקרי קיצון חריגים, בהם התנהלות הצדדים דווקא תעיד על גמירת דעת גם מצדה של העירייה לעריכת הסכם, כך שהפגמים שבהעדר חתימות יהיו צורניים בלבד, אך אין זה המקרה הנדון.




עדכון סכומים בעניני מכרזים, פורסם על-ידי משרד הפנים 15.10.11


עיקרי העדכון:
פורסם עדכון המגדיל את סכומי החוזים הפטורים ממכרז או המאפשרים עריכת מכרזי זוטא. להלן הסכומים המעודכנים: כל הסכומים בשקלים ואינם כוללים מע"מ *תקנות העיריות (מכרזים), התשמ"ח-1987 **תוספת רביעית לצווי המועצות המקומיות (א), (ב) תוספת שניה לצו המועצות האזוריות האמור לעיל כפוף לתיקון משנת 2011 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח-1958 ולצו המועצות המקומיות (א), תשי"א-1950, לפיו במועצה מקומית ובמועצה אזורית שמספר תושביהן עולה על 20,000 איש - יושוו הסכומים הרלוונטיים לקביעת סוגי המכרז, לאלו החלים לגבי עיריות.




תיקון סכומי המכרזים למועצה מקומית ולמועצה אזורית שמספר תושביהן עולה על 20,000


עיקרי התיקון: ביום 26.10.2011 ייכנס לתוקף תיקון לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א- 1950 ולצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח - 1958, לפיו במועצה אשר מספר תושביה עולה על עשרים אלף, יושוו הסכומים הרלוונטיים לקביעת סוגי המכרז לאלו הקבועים בתקנות העיריות (מכרזים), תשמ"ח-1987. השוואת סכומי המכרזים לאלו החלים על עירייה נועדו להקל על המועצות המקומיות והאזוריות אשר בשל ריבוי האוכלוסייה במועצות אלו נוצר צורך לביצוע עבודות רב יותר מבעבר, כך שלמעשה לאחר התיקון יעלה מספר ההתקשרויות הפטורות ממכרז ו/או באמצעות מכרז זוטא. התיקון אשר תחילתו ביום 26.10.2012 קובע כי מועצה אשר מספר התושבים בה, לפי הרישום המופיע במרשם האוכלוסין, עולה על עשרים אלף תתקשר בחוזה להזמנת טובין או לביצוע עבודה כמפורט להלן: א) אם סכום ההתקשרות אינו עולה על 137,400 ₪- בפטור ממכרז. ב) אם סכום ההתקשרות עולה על 137,000 ש"ח אך אינו על 671,400 ₪- במכרז זוטא. יצוין כי הסכומים שלעיל מעודכנים ליום 15.8.11 ומתעדכנים מידי חודש בהתאם למדד המחירים לצרכן. תיקון פורסם בקובץ התקנות 7035 מיום 26.9.11.




עדכון סכומים בעניני מכרזים, פורסם על-ידי משרד הפנים 15.8.11


עיקרי העדכון:
ביום 15.8.11 פורסם עדכון המגדיל את סכומי החוזים הפטורים ממכרז או המאפשרים עריכת מכרזי זוטא. להלן הסכומים המעודכנים: כל הסכומים בשקלים ואינם כוללים מע"מ *תקנות העיריות (מכרזים), התשמ"ח-1987 **תוספת רביעית לצווי המועצות המקומיות (א), (ב) תוספת שניה לצו המועצות האזוריות האמור לעיל כפוף לצו שנחתם לאחרונה על-ידי שר הפנים, לפיו במועצה אזורית שמספר תושביה עולה על 20,000 איש - יושוו הסכומים הרלוונטיים לקביעת סוגי המכרז, לאלו החלים לגבי עיריות.




עדכון סכומים בעניני מכרזים, פורסם על-ידי משרד הפנים 15.6.11


עיקרי העדכון:
ביום 15.6.11 פורסם עדכון המגדיל את סכומי החוזים הפטורים ממכרז או המאפשרים עריכת מכרזי זוטא. להלן הסכומים המעודכנים: כל הסכומים בשקלים ואינם כוללים מע"מ *תקנות העיריות (מכרזים), התשמ"ח-1987 **תוספת רביעית לצווי המועצות המקומיות (א), (ב) תוספת שניה לצו המועצות האזוריות




עדכון סכומים בעניני מכרזים, פורסם על-ידי משרד הפנים 15.3.11


עיקרי העדכון:
ביום 15.3.11 פורסם עדכון המגדיל את סכומי החוזים הפטורים ממכרז או המאפשרים עריכת מכרזי זוטא. להלן הסכומים המעודכנים: כל הסכומים בשקלים ואינם כוללים מע"מ *תקנות העיריות (מכרזים), התשמ"ח-1987 **תוספת רביעית לצווי המועצות המקומיות (א), (ב) תוספת שניה לצו המועצות האזוריות




בר"מ 6745/10 מטיילי תור בע"מ נ' חברת נמל אשדוד בע"מ, ניתן ביום 21.9.2010 בבית-המשפט העליון


עיקרי פסק הדין:
מציע שבחר שלא לתקוף משפטית את הוראות המכרז לפני השתתפותו בו, אינו יכול להישמע בדיעבד בטענות כנגד הוראות המכרז.
חברת מטיילי תור בע"מ (להלן: החברה) השתתפה במכרז הסעות שהוציאה חברת נמל אשדוד בע"מ (להלן: המשיבה). החברה פנתה למשיבה וטענה כנגד אחד מתנאי הסף במכרז. עם זאת, החברה לא עתרה לבית-המשפט לביטולו של תנאי זה והגישה הצעה מטעמה למכרז. לימים נפסלה הצעת החברה בשל אי עמידתה בתנאי זה, ולכן עתרה לבית-המשפט בטענה כי יש לבטל את פסילתה. החברה ביקשה כי עד להכרעה בעתירה יינתן צו ביניים, במטרה למנוע את המשך הליכי המכרז. במסגרת זאת טענה החברה, כי היא זו אשר מספקת כיום חלק משירותי ההסעה למשיבה, ושירות זה מהווה חלק נכבד מפעילותה של החברה. לפיכך טענה החברה, שאם לא ייעתר בית-המשפט לבקשה לצו ביניים, ייגרם לה נזק כספי רב. בית-המשפט לעניינים מנהליים דחה את הבקשה לצו ביניים וקבע כי סיכויי העתירה נמוכים. על החלטה זו הגישה החברה בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון. בקשת רשות ערעור זו נדחתה. בית-המשפט העליון קבע כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבה: ראשית, הקפאת הזכיה במכרז ההסעות עלולה להזיק מאוד למשיבה ולעובדיה. שנית, בניגוד למכרז להקמת תשתית או הספקת מערכת, הרי שבמכרז מן הסוג של תפעול או אספקה, גם אם יימצא שאכן לא היה מקום לפסול את החברה והיה מקום להכריז עליה כזוכה במכרז, הרי שלא תהיה כל מניעה להעביר לידיה את הזכיה במכרז. בנוסף, אם החברה תוכרז בתום ההליכים המשפטיים כזוכה, היא יכולה אף לנסות לעתור לקבלת פיצויים בגין תקופת הביניים בה לא יכולה הייתה לספק את שירותיה למשיבה. עוד קבע בית-המשפט, שסיכויי העתירה לגופה אינם גבוהים, שכן מי שהשתתף במכרז ובחר שלא לתקוף משפטית את המכרז לפני השתתפותו, אינו יכול להישמע בדיעבד בטענות כנגד הוראות המכרז.




עת"מ 1945-07-09 חב' אור הייטק בע"מ נגד עירית אלשאג'ור ואחרים, ניתן ביום 18.4.10 בבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה


עיקרי פסק הדין:
בית-המשפט דחה עתירה שהוגשה נגד העירייה בגין מכרז שהתנהל על-ידי העירייה. הטעם לדחיית העתירה נעוץ בהתפרקות העירייה לשלוש מועצות נפרדות. נקבע שבמקרה זה, לאחר התפרקות העירייה, אין לבצע עמה התקשרויות, וכל התקשרות כאמור בטלה למפרע.
ביום 1.12.08 נכנס לתוקפו חוק הרשויות המקומיות (ביטול ואיחוד המועצות המקומית מג'ד אל כרום, דיר אל אס ובענה) תשס"ט-2008 (להלן: "חוק הפירוק") אשר ביטל את איחודן של שלוש הרשויות המקומיות לרשות מקומית אחת, הלא היא עיריית אלשאג'ור (להלן: "העירייה").
לפני חוק הפירוק, בחודש פברואר 2008, פרסמה העירייה מכרז לעריכת סקר נכסים לצורכי ארנונה. חברה מסוימת זכתה במכרז (להלן: "החברה הזוכה") ותוצאותיו פורסמו באפריל 2009.
חברת אור הייטק בע"מ (להלן: "חברת אור") עתרה נגד העירייה בעילה של פגמים במכרז ונפסק, כי יש לערוך דיון מחודש בוועדת המכרזים בנוגע לתנאי המכרז ולהצעות המתמודדים בו.
דיון מחודש בוועדת המכרזים התקיים ביום 11.6.09, אולם בהעדר גיבוש החלטה, הוחלט על השהיית עבודתה של העירייה עם החברה הזוכה.
חברת אור פנתה פעם נוספת לבית-המשפט, הפעם בטענה כי אי קבלת החלטה אופרטיבית מצד העירייה מהווה פגיעה בכללי המנהל התקין ועל כן עתרה לחייב את העירייה בכינוס וועדת המכרזים מחדש, כדי ליתן החלטה.
בהתייחסו למועד התפרקות העירייה דן בית-המשפט בשאלה, אם חברת אור זכאית לסעד לאחר שהעירייה התפרקה, והגיע למסקנה שלפי חוק הפירוק אין לבצע כל התקשרות מצד העירייה או אחת המועצות לאחר מועד הפירוק, אלא אם כן ניתן לכך אישור מראש של שר הפנים.

בית-המשפט ציין כי אמנם במקרה דנן פרסום המכרז בחודש פברואר 2008 בוצע לפני יום הפירוק ואולם, ההתקשרות עם החברה הזוכה החלה עם פרסום תוצאות המכרז היינו לאחר יום הפירוק ומשכך אין לה תוקף משפטי ודינה להתבטל.

בהתאם להלכה הנהוגה, לפיה על בית-המשפט להימנע ממתן סעד תיאורטי אשר לא ניתן להוציאו לפועל, נדחתה העתירה, לא מבלי שבית-המשפט ציין כי ללא כל קשר לשינוי במעמדה המשפטי של העירייה, נראה שהיה מקום לביטול המכרז כולו (ולא רק העתירות לסעד המבוקש) נוכח הפגמים שנפלו בו.




עע"ם 9241/09 שלג לבן 1986 בע"מ נ' עיריית אשקלון ואח', ניתן ביום 8.7.10 בבית המשפט העליון


עיקרי פסק הדין:
ביום 8.7.10 ניתן פסק-דין, שמצא כי יש לפסול מכרז לקבלת שירותי נקיון ברשות מקומית, שאחד מתנאי הסף שלו כלל מחיר מינימום לשעה נמוך ביותר, העלול לעודד פגיעה בזכויותיהם של עובדי הזוכה במכרז.
עיריית אשקלון פרסמה מכרז לקבלת שירותי נקיון למשרדי העיריה ולמוסדות חינוך שונים בתחומה.

אחד מתנאי המכרז קבע כי על הצעה במכרז להתייחס ל'תמחיר עלות שכר למעביד', ונקבע כי הסכום לשעת עבודה לא יפחת מ-28.64 ₪ (להלן: "מחיר המינימום").
סכום זה מגלם בחובו זכויות להן זכאי עובד העובד למעלה משנה אצל המעסיק.
הזוכה במכרז נקבה במחיר המינימום, שכן לשיטתה חלק מן העובדים שיועסקו על-ידה יהיו בעלי ותק פחות משנה, ולכן עלות העסקתם תהיה זולה יותר, באופן שיאפשר לחברה להפיק רווח מהצעה זו.
חברת שלג לבן 1986 בע"מ, שהפסידה במכרז, טענה כי יש לבטל את המכרז ולפסול את ההצעה הזוכה, שכן הצעה זו אינה יכולה לעמוד אלא במחיר של פגיעה בזכויות העובדים, או בהפסד כספי לזוכה.
בית-המשפט קיבל את הטענה וקבע כי ההגנה על זכויות עובדים של מציע במכרז היא חלק אינטגרלי בדיני המכרזים.
הדבר נכון במיוחד כאשר הענף שבו עוסק המכרז כולל ממילא עובדים חלשים הראויים להגנה מיוחדת.
חישוב עלות העסקה לצורך קביעת מחיר המינימום, שנעשה לפי מרכיבי שכר של עובד בעל ותק העולה על שנה - הינו מוצדק, אחרת עלול הדבר להביא לפיטוריהם של עובדי המשתתף במכרז טרם צבירת ותק של שנת עבודה, כדי לחמוק מתשלום בגין זכויות הנלוות לותק ולהותיר את ההצעה כרווחית.
לפיכך נפסק, כי אין לקבל את ההצעה הזוכה ככשירה, שהרי כדי שלא תיחשב כהצעת הפסד תביא הצעה זו לפגיעה בזכויות העובדים, באשר מרבית העובדים יפוטרו טרם שישלימו שנת עבודה. משכך נפסלה ההצעה הזוכה והמכרז בוטל.
בית-המשפט הוסיף וקבע, שלעירייה חלק בפסילת המכרז, שכן היה עליה לקחת בחשבון בקביעת מחיר המינימום גם מרכיבי עלות נוספים כגון רווח מסוים למציע, והיה עליה לוודא שסכום המינימום לא יביא להפרה של זכויות העובדים. משלא עשתה כן הביאה העירייה לכך שיוגשו לה הצעות פסולות. עוד נפסק, כי היה על העירייה לקבוע אומדן המפרט את כל מרכיבי העלות, שאליו היו מושוות ההצעות. אילו היה הדבר נעשה, יש להניח כי הייתה ועדת המכרזים מוצאת את הפגם שנפל בהצעה הזוכה.





חינוך

עת"מ (חי') 8738-08-10‏‏ אלהודא לחינוך ותרבות בע"מ נ' מועצה מקומית אבו סנאן, ניתן ביום 12.11.12, בבית-המשפט לעניינים מנהליים בחיפה‏


עיקרי פסק-הדין: רשות חינוך מקומית נדרשת להשתתף בתקציב בתי-ספר רשמיים שאינם מוכרים, אך אין היא נדרשת להשתתף בתקצוב של גני ילדים מוכרים שאינם רשמיים בתחומה. העותרות הינן תאגידים שעיסוקם, בין היתר, בהפעלה וניהול גני ילדים מוכרים שאינם רשמיים כמובנם לפי חוק חינוך ממלכתי התשי"ג-1953 (להלן- "חוק חינוך ממלכתי"). חוק חינוך ממלכתי מטיל על רשות חינוך מקומית חובה להשתתף בתקציבי מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים שבתחומה, מקום שקבע השר כי חלה חובת השתתפות על המדינה. לטענת העותרות, יש להחיל את הוראות החוק גם על גנים מוכרים שאינם רשמיים ולחייב את רשות החינוך המקומית לתקצב גנים אלו ביחס שווה לתקצוב גנים מוכרים רשמיים. בית-המשפט קבע, שהן לשון החוק והן ההיסטוריה החקיקתית שקדמה לתיקון לחוק מלמדת שהסעיף הרלוונטי לחוק חינוך ממלכתי אינו חל ביחס לגני ילדים שאינם רשמיים, אלא ביחס לבתי-ספר בלבד ולפיכך לא ניתן לחייב את רשות החינוך המקומית להשתתף בתקציבם.




עע"מ 1761/12‏ ועד ההורים של היישובים בנימינה וגבעת עדה ואח' נ' ראש המועצה המקומית גבעת עדה בנימינה, ניתן ביום 11.7.12 בבית-המשפט העליון


עיקרי פסק-הדין:
מימון מלא של עלויות הסעת התלמידים לבית הספר אינו נכלל במסגרת הזכות לחינוך חינם.
המערערים, הורי תלמידים בבית-ספר בתחום המועצה המקומית בנימינה, הגישו ערעור על החלטת בית-המשפט לעניינים מנהליים, שדחה את עתירתם לחייב את המועצה המקומית לממן את העלות המלאה של הסעות התלמידים לבית-הספר שבישוב. בית-המשפט העליון דחה את הערעור שתוך שהוא פסק: הזכות לחינוך חינם לא כוללת זכות למימון תחבורה למוסד החינוך. הדין אינו מחייב את הרשות המקומית לממן את העלות הכרוכה בנגישות לבית-הספר, אלא רק לאפשר את הנגישות לבית-הספר. נתקבלה טענתו של משרד החינוך, לפיה קיים שוני רלוונטי בין נסיעה בתוך ישוב לבין נסיעה בין ישובים. לאור פריסת בתי-הספר במועצות אזוריות והמרחק בין היישובים, יידרשו מרבית התלמידים לנסיעות בינעירוניות. לפיכך, הקריטריונים שנקבעו על-ידי משרד החינוך, ביחס לגובה התקצוב למועצות אזוריות בהשוואה לרשויות מקומיות אחרות, וביחס לאי-גביית תשלום מההורים אם נדרשת הסעה בין ישוב ליישוב, נקבעו כסבירים, כרלוונטיים ובלתי מפלים. זאת ועוד, שיעור ההשתתפות למועצות אזוריות מותאם לעלויות ההסעות הגבוהות בהן, ובנחיצות ההסעות ביישובים אלה. לסיכום נפסק גם כי גביית תשלום מהורי התלמידים עבור הסעות אינה טעונה אישור של שר החינוך וועדת החינוך של הכנסת.




עת"מ (ב"ש) 41807-08-11 מ.ח.ת מוסדות חינוך ותרבות במגזר הבדואי בנגב בע"מ נ' מועצה מקומית כסייפה, ניתן ביום 9.11.11 בבית-המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע


עיקרי פסק-הדין:
הפעלת מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים תלויה במתן רישיון כדין ממשרד החינוך, שפעמים רבות אינו נותן מענה טרם פתיחת שנת הלימודים, אלא באופן רטרואקטיבי. עם זאת, כל עוד אין לעותרת רישיון, לא ניתן לבצע רישום לגנים המופעלים על-ידה לשנת הלימודים תשע"ב, מששנת לימודים זו החלה ללא רשיון מתאים.
העותרת מפעילה גנים בלתי פורמאליים, המהווים אלטרנטיבה להורים במקום מוסדות חינוך בבעלות הרשות המקומית. המועצה גרסה שהעותרת מפעילה את הגנים ללא רישיון תוך עשיית דין עצמי ובמודע, שכן חוק פיקוח על בתי ספר, המסדיר את פתיחת מוסד חינוכי והפעלתו, מחייב הגשת בקשה למתן רישיון להפעלת מוסד חינוכי וקבלת אישור משרד החינוך כתנאי לפתיחתו. נכון הוא, כי אין התניה שלצורך רישום תלמידים לגנים מוכרים שאינם רשמיים יוצג רשיון הפעלה תקף. משרד החינוך מחייב, שהרישום יעשה ברשות המקומית, בצירוף טופס החתום על ידי הבעלות בגנים, המצהירה שתנאי לקבלת הילד לגן, הינו הכרה ממשרד החינוך עד תחילת שנת הלימודים. כל עוד ההורים עומדים בתנאים שנקבעו והבעלות שאמורה להפעיל את הגן חותמת על אותה ההצהרה, על הרשות המקומית לרשום את התלמיד. עם זאת בנסיבות העניין, לא הראתה העותרת שאכן ההורים ביצעו הרשמה כנדרש במהלך שנת הלימודים שקדמה לשנת הלימודים הנוכחית. אילו היה מוכח, שבמהלך הרישום פנו ההורים כנדרש, בצירוף הצהרת הבעלות כאמור, גם אם טרם ניתן הרשיון, חובה היה על הרשות המקומית לרשום הילדים. בשלב זה, משהתחילה שנת הלימודים ובהעדר רישיון בתוקף, אין למועצה סמכות לבצע רישום ויש להמתין להחלטת משרד החינוך טרם הרישום.




צו לימוד חובה (החלה בכיתות י״א וי״ב), התשע"א-2011


עיקרי הצו:
שר החינוך הרחיב את חוק לימוד חובה, התש"ט-1949 על תלמידים בכיתות י״א וי״ב, המתגוררים ביישובים שונים המפורטים בצו.
בין הישובים בהם הורחב חוק לימוד חובה: כפר קאסם, אשקלון, מודיעין עילית, באקה-ג׳ת, נצרת, בית שמש, נצרת עילית, ג׳לג׳וליה, נתניה, דאלית אל-כרמל, עספיא, חולון, פתח תקוה, טייבה, שפרעם, טמרה וכסיפה. תחילתו של הצו משנת הלימודים התשע"ב. הצו פורסם בקובץ תקנות תשע"א 1205




חוק הרשויות המקומיות (מנהל יחידת הנוער ומועצת תלמידים ונוער), התשע"א -2011


עיקרי החוק:
החוק החדש קובע, כי בכל רשות חינוך מקומית ימונה מנהל יחידת נוער אשר יהיה אחראי על החינוך הבלתי-פורמאלי ברשות החינוך המקומית וקידומו.
המנהל יהיה עובד הרשות המקומית ומשכך יחולו על מינויו ההוראות החלות על עובדי הרשות המקומית, כאשר נקבע שהוא יועסק בהיקף של משרה מלאה. עוד נקבע בחוק, שבכל רשות חינוך מקומית תוקם מועצת תלמידים ונוער, המונה 15 עד 61 חברים, אשר יבחרו בידי תלמידים ונערים המתגוררים בתחומה של הרשות. השתתפות משרד החינוך בעלות השכר של מנהל יחידת נוער תהא חלקית, ותיקבע על-פי מצבה החברתי והכלכלי של הרשות המקומית. החוק יחול על רשות חינוך מקומית כהגדרתה בחוק לימוד חובה, התש"ט- 1949, ובלבד שבתחומה יש לפחות 1,000 ילדים ונוער, אלא אם כן יחיל שר החינוך את החוק על רשויות שבתחומן לא מתקיים תנאי זה. על הרשות לפעול בהתאם לחוק זה ולמנות מנהל יחידת נוער בתחומה וזאת לא יאוחר משלוש שנים מיום תחילתו. נוסח החוק פורסם בספר החוקים 2294, ביום ו' בניסן התשע"א, 10.4.2011 ותחילתו תוך שלושה חודשים מיום פרסומו.




בג"ץ 5373/08 אבו לבדה נ' שרת החינוך, ניתן ביום ‏06.02.11


עיקרי פסק הדין:
בג"ץ קבע כי זכותם החוקתית של תלמידים ממזרח ירושלים לחינוך נפגעת בשל העדר תשתית מספקת לקיום מערכת חינוך רשמית במזרח העיר וקצב פרק זמן של עד חמש שנים להיערכות לקליטת כל תלמידי מזרח העיר המעוניינים בכך במערכת החינוך הרשמית.
תלמידים תושבי מזרח ירושלים עתרו לבג"ץ כנגד המדינה, בטענה כי היא אינה מקיימת את זכותם לחינוך חובה חינם במוסדות חינוך רשמיים, ולפיכך הם נאלצים ללמוד במוסדות לא-רשמיים, דבר המטיל נטל כלכלי כבד על הוריהם. התלמידים, באמצעות הוריהם, דורשים את החזרת עלויות הלימודים בטענה שעומדת להם זכות יסוד לחינוך חינם על-פי הדין שאינה מקוימת. העותרים טוענים, שמחובתן של מדינת ישראל ועיריית ירושלים, לספק לכל ילדי מזרח ירושלים מסגרת חינוך רשמית חינם, בהתאם לעקרון היסוד של חינוך חובה חינם המעוגן בחוקי החינוך של ישראל. נטען כי בהעדר תשתיות מספקות לקיום חובה זו במזרח העיר, חלה על הרשויות חובה למצוא חלופה נאותה לתלמידי חלק זה של העיר. במידה ואין חלופה נאותה הרי שעל הרשויות לפעול לפי חוק לימוד חובה, התש"ט-1949 ולהקים מנגנון להחזר שכר לימוד להורי הילדים הנאלצים בעל כורחם ללמוד בבתי ספר לא-רשמיים. בית-המשפט קיבל את העתירה ופסק כי: בשלב זה אין מענה מלא המעניק לכל תלמיד חינוך חינם. בכך נפגעת זכותם החוקתית של ילדי מזרח ירושלים לשוויון. מדובר בפגיעה בלתי סבירה ושאינה מידתית. אמנם הרשויות השונות מודעות לפגיעה הקשה בזכות התלמידים לשוויון בחינוך, אך קצב הפעילות והמשאבים המוקצים איטי ואינו מספק. לפיכך יש להיערך להרחבת יכולת הקליטה הפיסית של תלמידים אל תוך מערכת החינוך הרשמית תוך יצירת תשתית פיזית על פני פרק זמן שלא יעלה על חמש שנים. בנוסף יש להיערך תקציבית למימון חינוך חינם לתלמידים שלא נקלטו בחינוך הרשמי למרות שהיו מעוניינים בכך, באמצעות תמיכה כספית של הרשות הציבורית במוסדות החינוך הקולטים, כך שהתלמידים לא יידרשו להוסיף כל השתתפות כספית למימון לימודי היסוד. במידה ובתום 5 השנים עדיין לא תספק הרשות הציבורית את מלוא הדרישה לחינוך רשמי חינם במזרח ירושלים, יהא על המשיבים להגיע להסדרים כספיים מתאימים עם מוסדות לא רשמיים, אשר בהם ייקלטו התלמידים שלא יהיה להם מקום במוסדות החינוך הרשמיים, לכיסוי עלויות לימודי היסוד של תלמידים אלה.




עמ"נ 35243-03-10 עמותת חסידי חוסני אלקואסמי ואח' נ' משרד החינוך, ניתן ביום 6.2.11 בבית-המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב


עיקרי פסק הדין:
ביטול החלטת משרד החינוך שלא להוסיף ולתת רשיון להפעלת בית-ספר פרטי בכיתות ט' בשל פגמים חמורים שנפלו בהחלטה זו
ביחס לחלוקת בתי הספר לכיתות בבאקה אל גרבייה-ג'ת קיבל משרד החינוך החלטות שונות במהלך תקופה של מעל שנתיים. כנגד החלטות אלו ניהלו ומנהלים בית-הספר וועד ההורים הליכים משפטיים, במטרה שהילדים שנרשמו לבית-הספר, ילמדו בו. משרד החינוך נתן לעמותה רישיון לפתיחת בית ספר פרטי בבאקה-ג'ת לכיתות ט'-יב'. בחלוף חצי שנה ממתן הרישיון, החליט משרד החינוך לצמצם את הרשיון בתום שנתיים לאחר שניתן, כך שניתן יהיה להפעיל בביה"ס כיתות י'-יב' בלבד. השיקול המרכזי לביטול הרישיון לכיתות ט' הינו מדיניות החיטוב של משרד החינוך, לפיה חלוקת בתי הספר צריכה לכלול בתי ספר יסודיים (כתות א'-ו'), חטיבות ביניים (כיתות ז'-ט') ותיכון (כיתות ט'-יב'). בית-המשפט קיבל את העתירה וקבע כי: הזכות לחינוך כוללת את הזכות לקבל חינוך, את הזכות לבחור חינוך או להשפיע על תכניו ואת הזכות לשוויון בחינוך. העניין שלפנינו עוסק בזכות ההורים לבחור מסגרת חינוכית לילדיהם, זכות אשר הוכרה כזכות חוקתית. בנסיבות המקרה קיימת פגיעה בזכות לבחור חינוך: א. במועדי ההרשמה לבתי-ספר, המועד הרלוונטי להפעלת זכות הבחירה בחינוך, לא היה בידי ההורים והתלמידים מידע רלוונטי מלא לגבי כל אפשרויות הבחירה. בחירת בית הספר, משמעותה הזכות לבחור תכני הלימוד, כמו גם את זהות המורים ואת התלמידים האחרים הלומדים בבית-הספר. ב. החופש לבחור ללמוד בבית-ספר פרטי הוא יסודי לצורך מימוש הזכות לבחירת החינוך, במיוחד כשמדובר בקבוצת מיעוט, בשל הקושי לאפשר לה שמירה על המורשת והזהות התרבותית והלאומית בחינוך הממלכתי. בית-המשפט קבע כי משרד החינוך העלה שלש טענות הסותרות זו את זו, בנוגע למדיניות החיטוב. טענות סותרות אלו, מלמדות על העדר מדיניות סדורה ומגובשת ביחס לבתי-הספר בבאקה-ג'ת. נפסק שמדובר בהחלטה שרירותית וחסרת סבירות הפוגעת בזכות ההורים והתלמידים לבחור ולהשפיע על החינוך. עוד נפסק כי ההחלטה שלא לחדש את הרישיון עולה כמעט עד כדי התעמרות של משרד החינוך בבית הספר ובעיקר בתלמידים הפוטנציאליים, והתקבלה תוך שרשרת של טעויות. בנוסף, החלטת משרד החינוך לא שקלה שיקולים רלבנטיים, כמו זכותם של ההורים לבחור בחינוך, ולא נתנה את המשקל הראוי לדו"ח הוועדה המייעצת לרשות המקומית. הערעור התקבל וההחלטה על אי חידוש הרשיון לכיתה ט' נתבטלה.




ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן עבד אל רחים ואח' נ' מוסבאח עבד אל קאדר ואח', ניתן ביום 7.9.10 בבית-המשפט העליון


עיקרי פסק הדין:
אחריותם של העירייה, משרד החינוך, מנהל בית-ספר ומורה בבית-הספר לנזק שאירע לתלמיד במהלך שיעור התעמלות.

העובדות:

תלמיד כיתה י"א השתתף במשחק קט רגל במהלך שיעור התעמלות בבית-ספר תיכון בטייבה. לאחר שהבקיע שער, נתלה התלמיד על שער הכדורגל. השער קרס וגרם לפציעת התלמיד. לתלמיד נגרם נזק גופני נרחב ואושפז לתקופה ממושכת.

התלמיד והוריו תבעו תביעה נזיקית בעילות של רשלנות והפרת חובה חקוקה נגד משרד החינוך, העירייה, בית-הספר, המורה להתעמלות ומנהל בית הספר.

בית-המשפט פסק פיצוי בסך 195,709 ש"ח. התלמיד והוריו ערערו על פסק-הדין, ומנגד ערער המורה על האחריות שהוטלה עליו.

נפסק:
העירייה היא המחזיקה במקרקעין ועל כן מוטלת עליה אחריות כללית למתקן, ואחריות נוספת גם כבעלים וכמחזיק של מוסד החינוך. מעבר לאחריות הכוללת, חלה על העירייה החובה לקיים כל שנה לפני פתיחתה, בדיקה של מצב המתקנים על ידי מומחה מטעמה, ולתקן את הטעון תיקון. במקרה זה הייתה העירייה מודעת לקיום המפגע הבטיחותי ואולם לא פעלה לתקנו.

על המורה להתעמלות הוטלה אחריות חלקית לנזק, ובמצב דברים רגיל היה על העירייה, כמעסיק של המורה, לשאת בנזק. בשל היות העירייה חדלת פרעון, ומכיוון שפעילותו של המורה אינה בגדר מילוי תפקיד שלטוני, ולכן אין הוא יכול ליהנות מחסינות של עובד ציבור.

עוד נקבע, כי למשרד החינוך אחריות כלפי תלמידי בית הספר. משנתגלה כי השער אינו תקין ומשרד החינוך הנחה את העירייה לתקנו, נדרש היה משרד החינוך לוודא את ביצוע התיקון בפועל. עם זאת, אחריות משרד החינוך במקרה זה מצומצמת לכשל בקיום חובת הפיקוח בלבד.

בית-המשפט מצא לקבוע גם אחריות של אשם תורם בשיעור של 15%, וזאת לאור גילו, ידיעתו בדבר אי-יציבותו של השער, וכובד משקלו על השער.




עת"מ (י-ם) 602/07 קיבוץ אורטל ואח' נ' מנכ"ל משרד החינוך, ניתן ביום 1.8.07 בבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים


עיקרי פסק הדין:
על אף שוועד מושב/קיבוץ מהווים "רשות חינוך מקומית" כהגדרתם בחוק לימוד חובה, תש"ט 1949 (להלן: "חוק לימוד חובה") ותקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום), תשי"ט – 1959 (להלן: "תקנות לימוד חובה") קבע בית המשפט כי אין בכך כדי לשלול את מעמדה של המועצה האזורית שבתחומה נמצא הוועד/הקיבוץ כרשות חנוך מקומית לגבי ענייני החינוך שבאזור שיפוטה.
העותרים קיבוץ אורטל וקיבוץ אלרום הנמצאים ברמת הגולן הקימו ביחד עם קיבוצים נוספים אגודה שיתופית בשם "הר וגיא בית חינוך משותף אגודה שיתופית בע"מ" (להלן: "הר וגיא") אשר הקימה בית הספר "הר וגיא" שהינו בי"ס שש שנתי (לכיתות ז'-יב'). במשרד החינוך נתקבלה החלטה המאשרת את בקשת המועצה האזורית גולן לשינוי המבנה החינוכי אשר בתחום שיפוטה ובכלל זה, לשנות נוהג של 36 שנים במהלכן למדו תלמידי קיבוצי ההקמה בבי"ס "הר וגיא" באופן שכעת יתקיים מבנה אחיד הכולל 8 שנות לימוד לכיתות א'-ח' (במקום 6 שנים א'-ו' כבעבר) ותלמידי כיתות ז'-ח' ילמדו בבי"ס אביטל (במקום בי"ס הר וגיא) והכל בכפוף להנחיית המינהל לחינוך התיישבותי, שלא לקלוט תלמידים לכיתות ז'-ח' מישובי המועצה האזורית גולן ללא אישור המועצה.

הקיבוצים העותרים ביקשו לבטל את החלטת משרד החינוך וביהמ"ש בחן האם בעצם היות הקיבוצים "רשות חינוך מקומית" כמשמעותה בחוק לימוד חובה ובתקנות שהותקנו על פיו, הן לגבי הילדים המתגוררים בהם והן לגבי בית הספר "הר וגיא" נשללת סמכות של המועצה האזורית גולן בעניין זה. נקבע, בהתאם להלכה הקיימת, כי אין בהגדרת המונח "רשות חינוך מקומית" בחוק ובתקנות לימוד חובה לשלול את מעמדה של המועצה האזורית שבתחומה נמצא המושב כרשות חנוך מקומית לגבי ענייני החינוך שבאזור שיפוטה וממילא, כך נקבע, מעמדה של המועצה האזורית כרשות חינוך מקומית תישלל רק במקרה בו קיים מוסד חינוכי בשטח שיפוטו של הקיבוץ, מה שלא מתקיים במקרה דנן.
יתרה מכך, בנוגע לקביעת אזורי הרישום לגבי בית הספר "הר וגיא" תקנות 7+7א' לתקנות הרישום מחייבות את קבלת אישורו של מנהל המחוז. וממילא הוראות חוק לימוד חובה והתקנות על פיו בדבר תפקידי מועצה אזורית כרשות חינוך מקומית הינן בבחינת חיקוק מיוחד הגובר על סעיף 63(א) (3) לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) , תשי"ח – 1958 הקובע כי מועצה לא תטפל בענייני תרבות וחינוך אלא אם דעתם של ועדים מקומיים להם נוגע הטיפול נוחה מהטיפול.
בכל הנוגע להעברת תלמידים מרשות חינוך מקומית אחת לתחומה של רשות חינוך מקומית אחרת, נדרשת הסכמת שתי הרשויות הנוגעות לעניין.
מעבר לכך נקבע כי תקיפת החלטת מנכ"לית משרד החינוך, בחלוף תקופה של שנתיים ממועד ההחלטה, מהווה בנסיבות העניין שיהוי אובייקטיבי וסובייקטיבי משמעותי.





חידושי חקיקה, פסיקה ומאמרים:

חידושים במשפט מנהלי ורשויות מקומיות

כתבו לנו

דוא״ל: korin@korinlaw.co.il 

שלוחת רמת ישי

חורש אלונים 10

רמת ישי

טל. 077-4509060  .Tel פקס. 077-4509061

שלוחת טבריה

יוחנן בן זכאי 1 בית הרמב"ם

ת.ד. 1616 טבריה, 14207

טלפון: 04-6721895  פקס: 04-6723003 

2019 המידע המובא באתר הוא כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי. כל הזכויות באתר ובמידע המובא בו שמורות.